מדינת ישראל בת 120 שנה, אבל לא הרבה נשאר ממנה. מהערים נותרו רק קיסריה וטבריה. כל היתר, כצפוי מן הסצנריו הזה, שייך למדינת פלסטין. אבל התרחיש המאיים הזה הוא רק קצה הקרחון הנמס ב"הידרומניה"; עיקר העניין הוא (כמו שמזמזמים לנו השכם והערב) שמדינת ישראל מתייבשת. ולא רק ישראל, אלא העולם כולו.
משבר המים הוא הבעיה העולמית החמורה ביותר של 2068, אך תוחלת החיים ארוכה מדי פעם, גם הודות לטכנולוגיית אח גדול המאפשרת פיקוח מתמיד על האזרחים ומונעת את רוב הפשיעה. נקודת הפתיחה המשכנעת הזו היא המצע שעליו נבנה הרומן החדש של אסף גברון ("מובינג", "תנין פיגוע" "מין בבית העלמין").
למעשה, היא כל כך משכנעת שלא נותרת ברירה לקורא אלא להיכנע לכוח הסוחף של הרומן. הסיפור סובב סביב דמותה של מיה, הנשארת לבדה ובהריון, אחרי שבעלה אידו – מפתח עצמאי של יוזמת טיהור מים – נעלם מעל פני האדמה בלי הסבר.
רק טבריה וקיסריה נותרו מהערים (צילום: AFP )
מיה מחליטה לעמוד על רגליה באופן עצמאי ולנצל את הידע שצברה על מים, אך מוצאת את עצמה במרכז פרשת רצח ההולכת ומסתבכת. מכאן תוכיח מיה שהיא אחת הדמויות הכובשות ביותר שנתקלתם בה לאחרונה, מסוג הדמויות שבאופן מיידי הקורא מרגיש שהוא רוצה להיות חבר שלה.
כמי שמשתייך לאומת סופרים ישראלים המבלים זמן ארוך בשנאת הדמויות הראשיות שלהם, ובמירור חייהן הפיקטיביים, גברון דוקא אוהב ומכבד את הדמות הראשית שלו; הוא מעניק לה חולשות אנושיות. הוא מעניק לה נחישות, יוזמה ואומץ יוצאים דופן. אם לדבר על פמיניזם מעשי, כזה שאינו מפטפט את עצמו למוות או מעושה ומתחזה, הרי שאפשר להכריז על גברון כעל פמיניסט אמיתי. הוא מניח את המושכות של הסיפור שלו בביטחון בידיה של הגיבורה שלו ומניח לה לחיות את חייה.
הדמויות הסובבות את מיה מפותחות ברמות שונות. ככל שהן ממוקמות כקרובות יותר אל מיה, כך הן מקבלות פנים ותווים ברורים יותר. לרוב מובן הדבר בשל הרצון הסביר של הסופר שלא להכביד על קוראיו בעודף מלל ומידע, אבל לפעמים הפונקציונאליות הזו נוכחת מדי, ומנתקת רגשית את הקורא שמחפש משהו לאחוז בו.
היוצא מן הכלל הוא אספג'י (בן דמותו של הסופר אסף גברון?) - קשיש בן 99 הזוכה בחיותו מחדש בזכות התאהבות תמימה ונאיבית במיה. אספג'י הוא בן העידן הישן, בן גילם המשוער-ממוצע של קוראי "הידרומניה" היום. הוא מתבונן על העולם ההידרומני כמי שהתרגל לקצב המטורף של השינויים, אך מתגעגע לפשטות המסויימת של "אז".
מעבר לטיפול העדין של גברון בדמויות הראשיות שלו, אי אפשר להתעלם מההצטרפות
של "הידרומניה" לזרם דק אך יציב של ספרות מדע בדיוני ישראלית, שהצליחה לסחוף כמה מן הסופרים המובחרים אליה. אם לדייק בדברים, "הידרומניה" אינו פנטסטי או מד"בי בהגדרתו. הוא עוסק יותר באפשרויות מעשיות וסבירות למדי: היחלשות השליטה האמריקאית על העולם ועליית כוחה של סין; טכנולוגיית תקשורת, בידור ובנקאות המושתלת בשבב אישי לכל אדם. ואיך אפשר לשכוח את משבר המים המאיים לייבש את כדור הארץ.
את "הידרומניה" אפשר לקטלג כספרות ספקולטיבית - מעין ז'אנר כלאיים המזגזג בעקביות בין רומן מתח חביב, (לא הרלן קובן, אבל בכל זאת מתח) ובין מדע בדיוני לייט נגיש ובהיר מאוד. כשכל זה עטוף בסגנון הכתיבה הקולח, שאינו כופה עצמו, של גברון, מדובר באחד הספרים המרעננים, מעוררי המחשבה והקריאים ביותר שראו אור לאחרונה.
.
"הידרומניה" - אסף גברון, זמורה ביתן, 2008 219 עמ'
