שתף קטע נבחר

"מאמי, אנחנו פשוט חייבים לנסוע מכאן"

"אני, את, אוהל והחוף", אני אומר לה, "זה לא אטרקציה בשבילך?". חיוך קטן עולה בזווית פיה, גם היא מכירה את החוקים, היא לא תגיד "לא". רגע לפני סוף העונה, יצאנו לדרך

עונת הקיץ בתל אביב ידועה במספר דברים: חום, יתושים ותיירים. בכל קיץ נוהרים אלפי תיירים לאזור, על מנת ליהנות מהאווירה הים תיכונית. הם צובאים על החופים ומעלים את מחירי המסעדות האזוריות משקל ליורו. לכן הגינו הפעם תוכנית גאונית להתחמק מהגעת הריביירה והדנובה אל רצועת החוף הקטנה שלנו, בעזרת שינוי קל של פתגם - "מה ששנוא עליך, עשה למישהו קטן ממך".

 

ביום בהיר אחד באה החמודה וקובעת עובדה: "אנחנו חייבים לנסוע".

 

אני, שמודע היטב לכך שלה יש את האינטואיציה הנשית, מסכים מיד. אחרי הכל, אם לפתע יתפרץ לו הר געש בגבעת בורכוב אשר בגבעתיים, נוכל לדעת בבירור כי היו אלה החושים המחודדים שלה שהצילו את שנינו. ובנוסף, אף אחד לא אוהב לעמוד על סלע כשמסביבו נהר של אש כשהוא שומע את צירוף המילים "אמרתי לך" חוזר 300 פעמים בשעה.

 

"יופי. אז לאן נוסעים?" היא מתחילה להקשות.

 

"אולי לחוף ניצנים?" אני מציע.

 

"מה יש שם?" היא שואלת אותי כאילו הייתי סוכן נסיעות.

 

תריסר שנים במערכת החינוך, חמש יחידות בגיאוגרפיה 24 שנים של קיום במדינה הקטנה שלנו לא לימדו אותה שמצד מערב יש ים.

 

"מה זאת אומרת?" אני שואל. "ניקח אוהל וניסע לישון בחוף".

 

"אבל איזה אטרקציות יש שם?"

"כן", היא משיבה לי, "אבל איזה אטרקציות יש שם?"

 

אני מצטער מאוד, אבל השימוש במילה אטרקציות גורם לי להשתולל כאילו הייתי עודד מנשה בעיר ערוץ הילדים במושב קדימה. "אטרקציות?!! יש הפעלות! יש קוסם! יהיה בינגו, תזכי בטוסטר".

 

היא מביטה בי במבט של "אני לא כועסת, אבל בעוד שנייה תהיה גבר מוכה". כל גבר צריך לדעת, להכיר ולזהות את המבט הזה על בת זוגתו. כשאתה רואה את המבט המסוים הזה, דע לך שאתה משחק רולטה רוסית עם שישה כדורים באקדח.

 

"אני, את, אוהל והחוף", אני מחליט לנקוט גישה אחרת, "זה לא אטרקציה בשבילך?"

 

החיוך הקטן שלה עולה בזווית הפה, גם היא מכירה את החוקים, היא לא תגיד "לא".

 

שבוע לאחר מכן נכנסה רשימת הציוד הבאה לתוך המכונית: אוהל, מנגל, אוכל ליומיים, כלי אוכל, בגד ים, בגדים להחלפה, מגבות, מזרון נפתח, מזרון ים, ברווז גומי דבילי, כדור, סכין קומנדו, טלפונים סלולריים, ארנקים, תיק עזרה ראשונה שמכיל בתוכו חצי מהמחסן של בית החולים איכילוב, ספרון תהילים, דוחה יתושים, דיסקים, אוכל לדרך, ערכת קפה, סיגריות, ג'ריקן עם דלק, מים ומפה.

 

"עצור!" היא שואגת, "שכחתי תיק מחזור"

נכנסים לאוטו ומתחילים לנסוע, לפתע, היד כמעט מתנתקת מההגה על ידי יד אחרת. "עצור!" היא שואגת, "שכחתי תיק מחזור".

 

עד כמה שזה מוזר, מסתבר שלהרבה מאוד נשים יש תיק קטן שבו הן מאפסנות את כל מה שהן צריכות למקרה של דימום.

 

"אבל את לא אמורה לקבל" אני עונה, כשבמוחי כבר קבעתי שאני לא מסתובב.

 

"אבל אולי מישהי אחרת באזור תקבל?" היא מתרצת.

 

"רוצה גם לעבור בבית מרקחת ולקנות משאף, למקרה שניתקל באסתמטי?", בינינו, תחשבו כמה פעמים ראיתם בחורה ללא תחבושות וכמה פעמים ראיתם חולה אסתמה ללא משאף, ותראו שאני צודק.

 

כעבור שעה קלה הגענו אל החוף.

 

העיקרון אומר שנופש בחוף מבודד דורש שני משתנים, האחד הוא חוף והשני הוא בידוד. על מנת להתרחק מהמקומות הומי האדם, אנחנו נאלצים למצוא מקום פחות אטרקטיבי לאנשים אחרים.

 

כמובן, עיקרון נוסף אומר שלא משנה כמה מחורבן מקום מסוים יכול להיות, אם מישהו יושב שם או שהוא כורה שם זהב או שהוא שואב נפט, אבל בכל מקרה זאת סיבה מספיק טובה להקיף אותו באוהלים ולזרוק לו אבטיח גדול בפתח האוהל שלו. כך, בכל פעם שאני מזיז את האוהל עוד עשרה מטרים אחורה, הרווח שנוצר מתמלא בעוד אוהלים כפטריות אחרי גשם.

 

לבסוף אני מתייאש מהאשליה של "אני והיא בחוף מבודד" ומשלים עם המציאות הקשה - מי שרוצה להיות לבד על חוף צריך כנראה לנטוש ספינה טובעת.

 

הדבר היפה בשינה על החוף הוא שאתה חוזר למקורות של האדם הקדמון: הגבר מקים את המחסה, מבעיר את האש ומביא את הבשר והיא - מעבירה ביקורת.

 

בכל שנה אנחנו שומעים על מישהו שבטעות עם סיגריה בוערת הצליח להצית 200 דונם של חורש טבעי ביער בן שמן. אש, מסתבר, אינה פועלת לפי חוקים פיזיקליים של חום, חמצן וחומר בעירה, אלא לפי חוקי מרפי והעיקרון הקדוש של ככל שתרצה יותר שהיא תידלק, ככה יהיה יותר קשה להדליק אותה.

 

אין ברירה אלא להוציא לפועל את מבצע "אדמה חרוכה".

החלטתי לעבור לאמצעים קיצוניים יותר. בעיניים גבריות, לקיחת גחל או חומר בעירה משמע שלא התכוננת טוב להתמודדות עם הטבע. אם אתה לא מסוגל להדליק אש, כיצד לעזאזל אתה אמור להילחם ולהרוג באוכלוסיית דובי הגריזלי שבחוף ניצנים? אין ברירה אלא להוציא לפועל את מבצע "אדמה חרוכה".

 

"מותק! תוציאי את הג'ריקן עם הדלק!" אני מכריז בגאווה. ככל שזה נשמע לכם מוזר, מבצע אדמה חרוכה הוא מנהג עתיק של המוני גברים בארץ. תוכלו להבחין בהם בקלות - הם האנשים ללא שערות על הידיים ועם ריח מתמיד של חנות סיגרים.

 

"אתה בטוח שזה רעיון טוב?" היא שואלת בזמן שאני שופך את הדלק על המנגל לעתיד.

 

שיעור קל בהיסטוריה: התאונות הגדולות ביותר התחילו במילים "אני יודע מה אני עושה". אנשים רבים טועים לחשוב שהקדמונים רקדו סביב המדורה, למעשה הריקוד הזה הוא צורה של פניקה מבוקרת בזמן שיוצר האש מנסה לכבות את מה שנותר מפניו.

 

חמש דקות אחר כך, על מנגל שדומה יותר לאסדת נפט בוערת, מונח לו בשר הציד למנגל. בחושך יש יתרון וחיסרון, החיסרון הגדול הוא שאין לך שמץ של מושג עד כמה הבשר עשוי. היתרון הגדול הוא שאין ביקורת, כי ממילא אף אחד לא יודע אם הוא אוכל בשר או גחל.

 

אחרי שהאוכל נאכל והמחסה הוקם, הגיע הזמן לסמן איקס על הנתון הבא: סקס בחוף הים. הבעיה עם סקס על החוף, כמו במשקה, הוא לא באמת עובד אם לא מילאת אותו עד גדותיו בוודקה.

 

אחרי שהיום המתיש נגמר, נשאר רק ללכת לישון, בזמן שמעל האוהל דולק שלט בשפה היתושית שבו כתוב: "הבּוּפֶה פתוח".

 

למחרת בבוקר אני קם עם עין נפוחה כתוצאה מעקיצה של משהו מוזר. היא כבר יושבת על החפצים ושותה אייס קפה.

 

"זזים?" היא שואלת.

 

עוד מימי הצבא זאת עובדה ידועה: בשעה הראשונה של היקיצה יכולת התקשור שלי מצטמצמת לנדנודי ראש ונהמות.

 

כעבור 50 דקות ומספר נהמות הדברים ארוזים באוטו ואנחנו צפים במים. אין כמו מלח ים כדי להזכיר לך את פוגרום היתושים הגדול של ליל אמש. היא דווקא נראית די מבסוטה.

 

חוזרים הביתה. העור שלי צורב, הגבות שלי מתפוררות והבטן שלי כואבת כתוצאה מאכילת עוף ככל הנראה נא.

 

"היה נחמד", היא אומרת, "אבל בפעם הבאה ניסע לבית מלון".

 

"מותק", אני אומר בעודי מפנה אליה את מה שנשאר מהפנים שלי, "אני גבר, אני אוהב את הטבע".

 

כן. אני אוהב את הטבע, אני אוהב להבעיר את האש שלי, ולהכין את הבשר שלי ובלילה לריב עם נחילי יתושים ולהביט בכוכבים בזמן שאני יושב על חוף הים.

 

אני אוהב את הטבע. מה לעשות שהוא לא אוהב אותי בחזרה?

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
בחזרה לטבע
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים