השתיקה שנסדקה בעכו

מילה בסלע - שתיקה בתרין. פעמים רבות שתיקה חזקה ממילים. דווקא בעולם מלא במלל, בו אנו בטוחים שמי ששותק לא משפיע, אפשר לגלות כי כוחה של השתיקה עולה לעיתים על כוחו של הדיבור.

אליזבת נואלה-נוימן, חוקרת גרמניה, פיתחה בשנות ה-70 את תיאוריית ספיראלת השתיקה, על פיה כוחה של תקשורת ההמונים אינו מצוי רק בדברים שאותם היא משמיעה, אלא גם ובעיקר בדברים אותם היא נמנעת מלהשמיע. נוימן טענה כי התקשורת מייצרת קונצנזוס לאומי מזויף, באמצעות השמעת דעות מסוימות או התייחסות אליהן כלגיטימיות, ובה בעת מתייחסת לדעות אחרות כלא לגיטימיות, כשהיא מתעלמת מקיומן או משייכת אותן למחנות קיצוניים ושוליים. כך מעצבת התקשורת את דעת הקהל בשתיקתה. העיקרון פשוט: רוב האנשים ירצו להימנות עם הרוב, לכן לא יביעו דעה הנתפשת כבעייתית.

תופעה מעניינת יותר היא התרחבות הספיראלה, כשמעגלים של דעות לא לגיטימיות הולכים ומתרחבים. למעשה, המיעוט השולט בתקשורת הופך להיות השולט היחיד כמעט בשוק הדעות ומרגע לרגע מצמצם את מרחב הדעות הלגיטימי. למרבה הצער, גם בעלי הדעות המושתקות משתכנעים אט אט ב"טעותם" ומאמצים את דעות האליטה התקשורתית.

שני אירועים בשבוע שחלף הזכירו את הספיראלה הזו של נוימן.

הדחתו של דודו אלהרר מגלי צה"ל הייתה עוד אירוע בהתרחבות ספיראלת השתיקה בישראל. הפעם, בלי בושה, בוצעה ההדחה בערוץ בבעלות ממשלתית, המתיימר לייצג את הציבור. לא הופתענו. הרי לא מדובר בתחנה שהנטייה ימינה היא ממאפייניה הבולטים. אלהרר באמת הגזים, יש דעות שלא יכולות להתקבל כלגיטימיות בתחנה המייצגת את צבא העם.

העניין העצוב באמת הוא, שמתוך האלפים והרבבות התומכים בדעותיו של אלהרר לא יצא קול זעקה, בוודאי שלא נערכו הפגנות ולא הוגשה עתירה לבג"ץ. כבר יודעים שאין טעם לבזבז אנרגיה.

האירוע השני היה רצף התקריות בעכו. מהסיקור התקשורתי הבנתי שהנהג הערבי הוא בכלל חסיד אומות עולם, שבא לאחל גמר חתימה טובה ולהנעים את היום הקדוש במוזיקה אותנטית מקומית בפול ווליום. או אז קמו השבאב והחלו לרגום אותו באבנים, הברברים.

את גרסתם של התושבים נאלצתי לקרוא רק בטוקבקים ובאתרים מחתרתיים. מזל שיש אינטרנט. ומכיוון שאנשים כתושבי עכו הם פריפריה מושתקת, הרי שמגיע להם פוגרום כתגובה. גם לסובלנות הערבית הידועה יש גבול. כשתושבי יצהר הגיבו, מעשיהם הוגדרו פוגרום. כשערביי עכו מגיבים - זו תגובה לגיטימית.

ובכל זאת משהו קרה שם בעכו, משהו שגרם לאנשים להפסיק לשתוק. כל בועה סופה להתפוצץ, תשאלו את הבנקים להשקעות בארצות הברית. אי אפשר, גם בשיטות המתוחכמות של תקשורת ההמונים, לנסות להשתיק אוכלוסיות שלמות לאורך זמן ולקוות שהמהלך לא יתפוצץ לך בפנים.

התקשורת כמובן תמשיך לכנות את תושבי עכו "ערסים", או לקשר אותם עם ה"מתנחלים ההזויים" לשיטתה. כתבים מגוחכים לגמרי האשימו את תלמידי ישיבת ההסדר בעיר כדי לייצר קצת אווירה של קנאות דתית, ובאופן כללי הנטייה היא להעביר את האשמה, כרגיל, לאויבי המדינה: הדתיים הקיצוניים הפאשיסטים שרצו לרצוח את שטרנהל (אגב, עבר כמעט חודש והוכחה אחת לקיום ארגון טרור טרם ראיתי), אלה שגם רצחו את רבין ואת הדמוקרטיה.

עם הפנים קדימה ניתן לומר שככל שתושבי מדינת ישראל החיים מחוץ לקו הווירטואלי הנקרא ירוק, יבינו שמדובר במלחמת העצמאות 2, השתיקה תישבר. ההבנה שמבחינת הפלסטינים אין מדובר במלחמה על "השטחים" אי שם, אלא על הבית כולו, עובדה שהתקשורת משתיקה כבר שנים, תתחיל לחלחל ליהודים בארץ ישראל.

כל זה ייקח הרבה זמן. זה לא יקרה מחר בבוקר, מהסיבה הפשוטה שרובנו צורכים אך ורק את תוצרתם של כלי התקשורת הקונבנציונאליים-המשתיקים. בינתיים אלהרר יושתק, תושבי עכו היהודים יושתקו ופעם בכמה זמן יפורסם גם מאמר מהסוג הזה, רק כדי לאזן.

אסף כהן, בוגר החוג לתקשורת במכללת ליפשיץ להוראה