להיפרד מהתאילנדים

מנוסח חוק ההסדרים בנושא עובדים זרים אותו מציעה הממשלה לשנת 2009, עולה שאננות ותחושה של "עסקים כרגיל". גם בשנה הבאה תתיר הממשלה להעסיק כמאה אלף עובדים מתאילנד, מהפיליפינים ומסין בחקלאות, בסיעוד ובבניין.

משבר כלכלי עולמי? חשש כבד לעלייה בשיעורי האבטלה של עובדים בפריפריה ובמגזר הערבי? תחזית הביטוח הלאומי כי צפויים 4,000 מובטלים עד סוף 2008? כנראה שבממשלה לא שמעו על כל אלה. אלא שהאשליה אותה משדר שר האוצר לפיה הצונאמי הכלכלי שמטלטל את העולם בחודש האחרון יפסח על ישראל - אין לה על מה לסמוך.

התחזית הוודאית של מיתון קשה וגידול של ממש בשעורי האבטלה מחייבת קיצוץ דרסטי במכסות בענפי החקלאות, הבניין והסיעוד בהם מועסקים כיום 100 אלף מהגרי עבודה ברשיון.

האבסורד הוא שכבר בספטמבר 2007, קודם למשבר הנוכחי, קבעה ועדת אקשטיין לנושא עובדים לא ישראלים במשק, כי יש לצמצם באופן חד את מספר העובדים הזרים. דו"ח הוועדה מהווה יסוד להתוויית מדיניות ארוכת טווח, והוא קבע באופן מפורש שיש צורך להפחית את מספר העובדים הזרים בבניין - עד כדי הפסקה מוחלטת בשנת 2010, בחקלאות - הפחתה ל-5,000 עובדים תוך שש שנים ובנושא הסיעוד נמתחה ביקורת על העדר מכסות.

משבאים לתת תרגום קונקרטי לדו"ח זה בחוק ההסדרים לשנת 2009, נעלמות כליל המטרות שהוגדרו בו. התחושה הברורה היא שכמו בתחומים אחרים יש מטרות נכונות וראויות אך הן נעלמות מול הלחץ של לובי אדיר כוח של חברות כוח אדם, חקלאים וקבלנים שמרוויחים מליוני דולרים מהמשך הסחר בע(ו)בדים.

החולשה של הממשלה בולטת במיוחד בתחום החקלאות. למרות שקבעה את הצורך במסלול של ירידה מ-29 אלף עובדים זרים כיום ל-5,000 תוך מספר שנים, אין בחוק ההסדרים החדש מספר כלשהו. במקום זאת קובע החוק כי ועדת משנה תגיש המלצות רק בסוף השנה. גם אם ועדה זו תמליץ לקצץ מכסות, הרי ביצוע ההחלטה יוכל לצאת אל הפועל רק שנה מאוחר יותר, שעה שמה שנדרש הוא היערכות מיידית לנוכח המשבר היום.

החקלאים טוענים במידה רבה של צדק כי הממשלה פגעה בהם כשצמצמה את מכסות המים, את קרן הפיצוי לנזקי טבע וקיצצה בהשקעות בטכנולוגיות מתקדמות. במקום כל אלו ממשיכה הממשלה לסבסד את החקלאים באמצעות אספקת כוח עבודה זול בתנאי עבדות מתאילנד, סין והפיליפינים ואף גוזרת קופון שמן באמצעות הטלת אגרות שמכניסות מאות מליוני שקלים לקופת האוצר.

בשורה התחתונה יש כאן פגיעה אנושה בכבודם ובזכויותיהם של עשרות אלפי עובדים זרים וגם מכת מוות לצורך שבו מכירה הממשלה בכל נייר עבודה שהיא מפרסמת: ליצור מקומות עבודה עבור מובטלים בישראל.

אם היתה הממשלה נוקטת בצעדים הנדרשים, מודיעה על תוכנית חרום ליצירת מקומות עבודה לעובדים מקומיים, מצמצמת באופן חד את מספר העובדים הזרים, ונוקטת צעדים לעידוד ענף החקלאות, היא היתה מגלה שיש תחליף לתאילנדים. מאות עובדים מהיישובים הערביים שגויסו לעשרות משקים חקלאיים כבר היום הם ההוכחה שיש אלטרנטיבה שיכולה לשרת גם את החקלאים, ובעיקר את העובדים ואת החברה כולה.

יש למנוע חזרה על הכשל הנורא של המיתון של סוף שנות ה-90, שעה שהמדינה עמדה מנגד ואיפשרה המשך ייבוא העובדים הזרים תוך פגיעה אנושה בעובדים השייכים לשכבות הפחות משכילות. בין השנים 1996-2000 פוטרו 35,000 עובדי בניין ערבים אזרחי ישראל שעה שמספר העובדים הזרים בענף גדל ל-45,000.

חשוב שמי שממונה על השעון המעורר ידאג להפעיל את פעמוני האזהרה מייד. במקום גמגומים והצהרות ריקות נדרש כיום צעד חד וברור של הממשלה, שייתן עדיפות ליצירת מקומות עבודה וישים קץ לסחר בעובדים זרים.