כרטיס אדום

שוטרים מתגודדים מסביב לתושב הערבי המבוגר. בעכו של אוקטובר 2008 זו יכולה להיות סיטואציה בעל רגישות פנומנלית, אבל לא עכשיו. לא כשזוהיר בהלול נדרש להעריך באוזני שומעיו את סיכויה של נבחרת ישראל בקמפיין הנוכחי, ורגע אחר כך את סיכוייה של עכו לשוב לשגרת הדו קיום, שהתמוטטה במהומות יום הכיפורים.

"הדו קיום היה פרויקט אישי שלי ועכשיו הכל קורס", אומר בהלול בתסכול, בראיון למוסף "7 ימים". אחד הערבים הישראלים היחידים שהצליח להתקבל גם בכל בית יהודי מסתובב בעיר בכעס ובאכזבה. "החיים בעיר התנהלו ברמות חיים נפרדות ובמישורים נפרדים לחלוטין", הוא אומר, "בלי שהיהודים יכירו כלל את הערבים, יתעניינו או יכבדו. עושר לצד עוני. ומה שפרץ, ישוב ויפרוץ שוב אם לא יטופל".

אבל התלונות של בהלול לא מופנות רק לצד אחד. "גם חלק מהערבים טרם הפנימו את חשיבות הכבוד לזולת ואת קדושת החגים את היהודים. המיעוט גם הוא מחויב להיות קשוב לרוב. חבל שמתי מעט כשלו בזה. זה פגע אנושות במרקם", הוא מוסיף.

• מסע בין חומות הדו-קיום ב עכו – בגליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות"