המומחים מייעצים: כך נקצץ במינון הבחירות

להחליף את העם או להחליף את השיטה? בישראל 2008, כך נראה, אין חדש תחת השמש. שוב משבר פוליטי, שוב מסכימים שלא להסכים, שוב בחירות לכנסת ושוב נשאלת השאלה - כיצד יוצרים משטר פוליטי איתן דיו, כדי שאפשר יהיה לקדם תהליכים, אל מול האתגרים העומדים בפני המדינה?

הולכים לבחירות - דיווחים אחרונים:

• לבני לפרס: יבחר העם את מנהיגיו, אני אנצח
• קדימה תגיש הצעת חוק: בחירות תוך 90 יום
• ישי: "סחטנות" למען ילדים עניים - תואר כבוד
• המפלגות החלו בהכנות לקמפיין והרכבת רשימות

הודעת יו"ר קדימה, ציפי לבני, על כשלון המגעים להרכבת ממשלה ובקשתה מהנשיא להכריז על קיום בחירות, לא הפתיעה כלל את אלו הסבורים כי בשיטת הבחירות הקיימת, כל ניסיון לשמירה על קואליציה יציבה והשלמת קדנציה מלאה נידון לכישלון מראש.

הפרופ' למדעי המדינה יחזקאל דרור, מי שהיה חבר בוועדת וינוגרד לבדיקת אירועי המערכה בלבנון, מקדם זה שנים את הרעיון להחליף את שיטת הממשל הנוכחית, הלוקה בחוסר יציבות שלטונית, במשטר נשיאותי. לפי ההצעה, הציבור יבחר בנשיא (לצד סגנו), שירכז בידיו עוצמה וסמכויות דמוקרטיות להניע תהליכים. כדי לאזן את השיטה, הכנסת תוכל להביע אי אמון בנשיא כושל ברוב מיוחס - דבר שיביא לבחירות חדשות גם לכנסת.

דרור מכנה את החברה הישראלית "חברה חסומה", שבה בהיעדר רוב ברור, לא ניתן לקדם תהליכים קריטיים לעתידה של המדינה. "ישראל חסומה בנושאים בעלי מטען ערכי וביטחוני, אין דעה נחרצת מה צריך לעשות ואפשר להבין את חילוקי הדעות - אבל כפי שקבענו בוועדת וינוגרד, חוסר החלטה גרוע יותר מהחלטה רעה. במשטר המבוסס על קואליציות רופפות עם מפלגות בדעות שונות, בלתי אפשרי להגיע להכרעה".

גם משאל עם, טוען דרור, לא יכול לשנות דבר במצב הנוכחי. "תאר לעצמך מצב בו הכנסת קובעת דבר בנושא מהותי, ומשאל העם יקבע אחרת.

המדינה תהיה משותקת. הרפובליקה הראשונה של ישראל עשתה גדולות אבל מיצתה את עצמה. גם במנהיגים חל שינוי ואם בעבר יכול היה בגין להעביר החלטות קשות, היו המצב שונה".

לדבריו, "בעיות כמו יהודה ושומרון, רמת הגולן ואיראן דורשות הכרעות קשות ואי אפשר עוד לדשדש. העם מחולק בדעותיו ויש לכך סיבות ערכיות ברורות. מאחר שלא מומלץ להחליף את העם, יש להחליף את המשטר. אני יודע זאת, ורוב המועמדים הנוכחיים לראשות הממשלה יודעים זאת".

ש"ס תתכווץ לשישה מנדטים

פרופ' אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, לא שותף לדעתו של פרופ' דרור ופוסל בתוקף את רעיון המשטר הנשיאותי, אותו הוא מכנה "תרופת פלא לא מציאותית". לדבריו, "זה כמו לקחת מישהו החולה בדלקת ריאות חריפה ולתת לו כימותרפיה. זה יהרוג אותו".

כרמון מדגיש את הייחוד הישראלי: "אנחנו לא חיים במציאות אמריקנית. אם נבחר נשיא, הוא בהכרח יהיה במציאות לעומתית מול הכנסת, כשלפני כל החלטה יצטרך להקים קואליציה. במדינה כמו ישראל המשוסעת והמפולגת, אין אפשרות להשתמש בשיטה הרובית - בה המנצח לוקח הכל. כשהמרקם מאד רגיש ועדין, אי אפשר להשאיר מיעוט כה גדול מתוסכל".

כרמון סבור שהשיטה החולה הנוכחית, נובעת בהכרח משיטת הבחירה הישירה שהונהגה בישראל בתחילת שנות ה-90', אז נדרשו האזרחים להצביע בשני פתקים לראש ממשלה ולמפלגה. "השיטה הזו ריסקה את המפלגות הגדולות ויצרה כנסת ובה מפלגות קטנות ובינוניות. בנוסף, שיטת הפריימריז במפלגות חיברה את הכסף לפוליטיקה ויצרה מיאוס".

עד שנת 1996, מסביר כרמון, התחלפו כנסות בממוצע אחת לשלוש שנים ושמונה חודשים. מאז, מוצאת עצמה ישראל בכל שנתיים בממוצע, במערכת בחירות.

"ציפי לבני לא הצליחה להקים קואליציה כי היא עומדת בראש מפלגה בינונית, אילו היה לה עוד שישה חברי כנסת, היא היתה היום ראש ממשלה. אנו חייבים לחזור למציאות בה המפלגות הגדולות חוזרות למימדיהן המקוריים".

איך עושים זאת? "על ידי העלאת אחוז החסימה (אך לא ליותר משלושה אחוזים); על ידי בחירה על פי אזור, שתחזק מפלגות ותיצור אחוז חסימה סמוי; וכן עם קביעה בחוק יסוד הממשלה, לפיה ראש הממשלה הוא ראש הסיעה הגדולה ביותר. כך, בליל הבחירות יידעו כולם מי יילך לנשיא בלי סחר-מכר. הדבר יגרום למפלגות הקטנות לחבור למפלגה הקרובה אליהם".

כרמון מסביר, כי "בסיטואציה בה ראש הסיעה הגדולה ביותר הוא ראש הממשלה כבר בליל הבחירות, יחשבו לבני וברק, העומדים בראש מפלגות הזהות במצען, האם כדאי להם לחבור יחד חרף מאבקי האגו, כדי לנצח את נתניהו המוביל בסקרים. מדובר בתהליך הדרגתי שלא יקרה בבת אחת, אבל בשיטה שכזו, מפלגה כמו ש"ס, שנבנתה מהבחירה הישירה, תתכווץ לגודלה המקורי - שישה מנדטים".