הימין הקיצוני מתגרה בשולחיו
כל עוד לא חשים המנהיגים את נחת זרועם של המתנחלים על בשרם, ימשיכו להעלים עין ממעשיהם. ברשות זה כבר קרה
בניגוד לאין ספור פעמים קודמות בהן "הסתפקו" אנשי ימין קצוני רק בפגיעה בפלסטינים וברכושם, כיום הם מסמנים את כוחות הביטחון כיעד לגיטימי לאלימותם. ומה שהחל בפגיעה בציוד צבאי ומשטרתי ומשם עבר לפגיעה פיסית בשוטרים ולאחר מכן גם בחיילים, נמשך בפורמט של איחולים אישיים ולבביים לאנשי כוחות הביטחון.
אופי היחסים החולניים המתקיימים זה עשורים בין הימין המתנחל ובין ממשלות ישראל לדורותיהן, מכתיב הסלמה הן בהתבטאויות והן במעשים שמקורם בבית הגידול של חלק גדול מההתנחלויות הדתיות, ובעיקר באלו המבודדות יותר. ההסלמה הזו מסוקרת מעת לעת על ידי התקשורת המקומית, שמצדה הפכה להיות שחקן פעיל (שהמתנחלים יודעים לנצל היטב), בעיצוב המגרש שבו מערכת היחסים הזו מתקיימת.
מטרתה של דינמיקה זו היא כמובן לבצר את חומת ההרתעה שהמתנחלים הצליחו לייצר מול ממשלות ישראל בכל היבטי אכיפת החוק על אזרחים ישראלים בשטחים. ובפרט להיבטים הקשורים לפרישתן של ההתנחלויות בשטח ויכולתם של פלסטינים להיכנס ולעשות שימוש סדיר באדמות עליהן המתנחלים השתלטו.
האמת היא כי נכון להיום שני הצדדים העיקריים המעורבים בסיפור הטראגי הזה, מעוניינים יותר מכל בשימור המצב הקיים. ממשלות ישראל, למעט ממשלת שרון בתקופת "ההתנתקות" מעזה, העדיפו תמיד להצטייר כפאסיבית שלא לומר אימפוטנטיות, ובלבד שלא ייאלצו להתעמת עם המתנחלים. המתנחלים מצידם ודאי מעדיפים להמשיך ולעשות בשטח ככל העולה על רוחם.
התגובות הבכייניות של פוליטיקאים מקומיים ושל ראשי כוחות הביטחון בכל פעם שנרשם שיא חדש בהסלמה, גדושות בצביעות. רובן נאמרות על ידי אותם אנשים שמזה שנים דווקא אמורים היו לפעול ובנחישות על מנת למגר מציאות זו.
אחד המקומות שבהם ניתן לחפש וגם למצוא תשובה לשאלה הבלתי נמנעת, מהם הגורמים שמזה שנים כה רבות מונעים מממשלות ישראל לעשות מעשה משמעותי בסוגייה זו, היא שכנתנו הרשות הפלסטינית. דווקא אותה רשות מוחלשת ומרוטת נוצות שבקושי עומדת על רגליה, עשתה בשנים האחרונות מאמצים גדולים ומוצלחים במאבקיה בגורמים הקיצוניים והאלימים מאוד שקיימים בחברה הפלסטינית. אלא ששנוי זה אירע רק לאחר שאנשי הרשות הפנימו כי אם לא יגבילו את אותם גורמים, במוקדם או במאוחר דינם להיות מחוסלים על ידם.
באופן אירוני, דווקא המציאות הישראלית בה קיים משטר יציב הרבה יותר מזה הפלסטיני, מאפשרת לכל אותם גורמים האמונים על אכיפת החוק להמשיך להשקיע הרבה יותר זמן בגינויי אלימות הימין מאשר בפעילות מניעה משמעותית.
המסקנה המצערת היא כי כל עוד אותם גורמי ממשל ישראלים לא חשים שהלהבות שהימין המתנחל מייצר, חורכות את ישבניהם ומסכנות את כסאותיהם, לא יחול כאן שינוי אמיתי במערך היחסים שבין הממשלה ובין הימין. החיים של חיילי צה"ל, שלא לדבר על אלו של תושבים פלסטינים בגדה, כבר מזמן הפכו למטבע שחוק העובר לסוחר במשחק הפוליטי הציני שקברניטי המדינה משחקים על גב כולנו.
"החדשות הטובות" הן שניתן בוודאי לסמוך על המתנחלים שזה רק עניין של זמן עד שאותן להבות יגיעו גם לקריית הממשלה בירושלים ולקריה בתל אביב. מי יודע מי יהיו האנשים שייפגעו עד שנגיע לנקודה זו.
דרור אטקס, מרכז פרוייקט האדמות בארגון "יש דין"
לפנייה לכתב/ת 
