שבע שנים חלפו מאז נרצח השר רחבעם זאבי (גנדי)
בידי מחבלים פלסטינים, אבל "כיאה" לתקופת בחירות - גם ישיבת האבל בכנסת הפכה למפגן כוח פוליטי.
יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו, חרג מכללי הטקס, כאשר נשא נאום פוליטי מובהק והחל לתאר את ה"ממשלה שתוקם בראשותי". בעיקר פירט את מהפכת החינוך, שבכוונתו להביא לילדי ישראל - בכיוון של חזרה לערכי היסוד הציוניים. נוכח הפרסומים האחרונים, הבהיר: תיק החינוך יישאר בידי הליכוד.
|
| נתניהו סופד לזאבי (צילום: באדיבות ערוץ הכנסת צילום, סטילס: גיל יוחנן) |
כמה ח"כים ממפלגת העבודה וממרצ נטשו את הישיבה בחמת זעם. "אפשר באזכרה פחות פוליטיקה", העיר אחד מהם, אופיר פינס. "זו חוצפה", הוסיף איתן כבל. "ביבי הוא חצוף עז מצח, שמנצל את האזכרה לגנדי כדי לעשות תעמולת בחירות צינית בלי בושה. אם מדובר היה באזכרה לנתניהו, גנדי לא היה עושה לו את זה", סיכם רן כהן.
גם בימין הופתעו. ח"כ צבי הנדל (איחוד לאומי-מפד"ל) אמר בפתח נאומו: "למרות הבחירות - אני לא אדבר פוליטיקה, אני רוצה לדבר על גנדי". יו"ר הכנסת איציק השיבה: "אני אעריך את זה מאוד".
גם בעבר עורר יו"ר הליכוד מבוכה במליאת הכנסת, עת ספד לשר זאבי ז"ל. זה קרה לפני שנתיים בדיוק, אז "נזכר" בימים בהם כיהן האחרון בממשלתו
- אירוע שלא התרחש מעולם.
לפני נתניהו נשאה דברים יו"ר קדימה, השרה ציפי לבני. את גנדי תיארה כ"אדם מקסים וישר דרך, המסמל קודם כל את ארץ-ישראל במובנה ההיסטורי, המלא והשלם. הארץ שכל אחד מאיתנו, בלי קשר לשיוכו הפוליטי, מחובר אליה בעמקי נשמתו. הוא מסמל את הערבות ההדדית אחד לשני, עם הדיסקיות על הצוואר, שלא שוכח ולא נותן לשכוח את השבויים והנעדרים. גם אם משתנים לצערנו השמות על הדיסקיות, לעולם לא תשתנה המחויבות להחזירם הביתה".
"היו בינינו מחלוקות על דרך, אבל יש ימים שבהם נמחקים באחת המחלוקות
וחילוקי הדעות, ועם ישראל עומד מאוחד", המשיכה לבני. "לו ישב כאן היום, הייתה ביננו מחלוקת. אבל זה גם גנדי שעמד על דעותיו ועמדותיו עד יום מותו... תמיד צריך לזכור את הרגע הנורא, שבו אנחנו מבינים מיהם האויבים האמיתיים של מדינת ישראל, מיהם מבקשי נפשנו".
אביגדור ליברמן, יו"ר "ישראל ביתנו" ובעבר עמיתו של זאבי לסיעה, נשא נאום מדיני-ביטחוני נוקב. הוא תקף את הנסיגה מעזה ואת המהלכים בלבנון, ואמר: "מדינת ישראל היא יהודית בהגדרה. מי שלא מוכן לקבל זאת, אין לו מקום בבית הזה ולא בבית אחר ממטולה לאילת".
ועוד טענות בפי ליברמן, כשהוא משווה בין אז לעכשיו: "גנדי מעולם לא היה מסכים להתבטלות העצמית שלנו בפני המצרים. פעם אחר פעם נסענו לפגוש את מובארק במצרים - הוא מעולם לא הסכים להגיע לכאן לביקור רשמי בתור נשיא. כל מנהיג המכבד את עצמו היה מתנה מפגשים כאלו - ירצה לדבר איתנו? שיבוא לכאן; לא רוצה לדבר איתנו? שילך לכל הרוחות".
