שתף קטע נבחר

רוצה להיות ח"כ? פתח את הארנק

חשבתם שהזכות להתמודד שווה לכל? תחשבו שוב: עלות הקמפיין הופכת את הכניסה למפלגות הגדולות - או את הקמתה של מפלגה חדשה - למשימה כמעט בלתי אפשרית

בחירות כלליות אמורות לספק לכל אזרח הזדמנות שווה להציג את רעיונותיו ולהיבחר. אבל הדרך אינה פתוחה לכל דורש. בשיחה עם ynet תוהים מתמודדים חדשים בעבר ובהווה, מדוע רק בעלי ממון מצליחים להתברג לפוליטיקה הישראלית - ומתי הפכה הדמוקרטיה למצרך כה יקר.

 

בבחירות שנערכו ב-2003 התמודדה מפלגת "ישראל אחרת", שהוקמה על-ידי איתי בן חורין ובועז נול, צעירים שאפתנים שביקשו לעשות פוליטיקה אחרת. הסיפור שלהם נגמר מחוץ לבית הנבחרים. היום מנהל בן חורין משרד לייעוץ תקשורת ואסטרטגיה, ועל דלתו מתדפקים נציגי מפלגות חדשות שמבקשות לפרוץ.

 

"בבחירות ההן הצלחנו לגייס מיליון שקל, ועדיין הסכום הזה לא הספיק", אומר בן חורין. "מפלגה צריכה אנשים שיעבדו בקמפיין בשכר - פעילים, יועצים אסטרטגיים ופרסומאים, וזה עוד לפני להזכיר את הכסף עבור פרסום. המדינה נותנת דקות בודדות של תשדיר פרסום ונדרשת חשיפה גדולה יותר".

 

אז על מה הולך הכסף? "פרסום באתר אינטרנט למשך שבוע-שבועיים בעמוד ראשי עולה עשרות אלפי שקלים, אבל צריך שלטים גם ברחובות. חבילת פרסום מינימאלית של שלטי חוצות עומדת על 300 אלף שקלים, משום שצריך לפחות 150 שלטים כדי להעביר את המסר בכל הארץ. גם טלמרקטינג עולה המון כסף, וזה מבלי להזכיר את העניין המשפטי של הרישום עצמו שעולה כמה עשרות אלפי שקלים".

 

למקימי סיעה יש כמה אפשרויות מימון. האחת היא צירוף חבר כנסת קיים, השנייה היא העמדת ערבות עצמית, כפי שעשתה בשעתו מפלגת הגמלאים, והשלישית היא גיוס כספים מאנשים פרטיים. האופציה השנייה נחשבת בעייתית מבחינה חוקית והשלישית מוגבלת בסכומי התרומה על ידי חוק מימון מפלגות. 

 

"בחירות עולות הרבה כסף. זו עובדה. כמו כן, אין אלטרנטיבה טובה לנבחרים הקיימים, כי אין אפשרות אמיתית לממן בחירות. המדינה צריכה להבין שדמוקרטיה עולה כסף וכדי לקיים דיון ציבורי אמיתי במהלך הבחירות היא צריכה לממן את כל המפלגות. המערכת כפי שהיא היום נועדה לשמר את הקיים", מתרעם בן-חורין. 

 

הציבור הולך עם הגדולים

סיעה נוספת שלא התייאשה מאז בחירות 2003 ותתמודד גם לכנסת ה-18, היא מפלגת הזכויות לגבר. "לציבור נפל האסימון והוא רואה שאין דרך לגברים להמשיך אלא להיות המחוקק, כדי לשנות את הקיים. לכן אנו רצים שוב", אומר יעקב שלוסר, ממייסדי המפלגה.

 

"אנחנו אנשים שמשלמים אלפי שקלים במזונות, ועכשיו מתחילים להתארגן כלכלית לקראת הבחירות", מוסיף שלוסר. "פשוט מרימים טלפונים לתורמים פוטנציאליים וגם מתרימים בשטח. את מה שנצבר מוציאים כמו בכל שנה על שילוט ומדבקות. רק לשלוח מכתבים למספר אנשים מאוד מצומצם עולה לנו עשרת אלפים שקלים".

 

שלוסר מסביר כי הבעיה העיקרית של המפלגה בגיוס כספים היא חוק מימון מפלגות, שלא מאפשר למפלגות חדשות שטרם נבחרו לכנסת לקבל מהמדינה מימון רחב מראש לקמפיין. "פרסום זה כוח, ובגלל שאין לנו כסף האג'נדה שלנו לא מגיעה לבוחרים. הציבור אוהב ללכת עם הגדול והמפורסם וזה פוגע בנו בקלפי", הוא אומר.

 

"הייתי רוצה שיתנו מימון שווה לכל המפלגות כדי שנוכל להגיע לציבור הבוחרים שלנו. יש אנשים שלא מודעים לכך שקיימת בכלל מפלגה כמונו. אין להם זמן להיחשף אלינו כי אנו לא מספיק מרושתים ומפורסמים", מציין שלוסר. 

 

איך מתברגים למפלגות הגדולות?

מועד הבחירות לכנסת ה-18, שיתקיימו בחודש פברואר, מציב בעיה גדולה עוד יותר עבור המפלגות הקטנות. הבעיה הכספית מתעצמת בשל לוח הזמנים הצפוף עד הבחירות שלא מאפשר מרווח נשימה לגיוס תרומות וביסוס קמפיין שישכנע את הבוחרים. אבל מי שנאלצים להתמודד עם לוח זמנים צפוף עוד יותר הם מי שמבקשים להתברג למפלגות הקיימות.

 

קרן ברק, מצעירי הליכוד, תנסה לקבל את תמיכתם של מתפקדי המפלגה בפריימריז שייערכו כבר בדצמבר הקרוב. היא מסבירה כי בפריימריז הקודמים במפלגה, בהן הצביעו 3,000 חברי מרכז, מלאכת השכנוע הייתה קלה יותר. כעת, נאלצים המתמודדים בליכוד לזכות בקולותיהם של 118 אלף מתפקדי הסיעה. 

 

"ההוצאות בכל מה שקשור לפריימריז בסדר גודל כזה מתחילות בקלומטראז' רציני, אחרי שמסתובבים בכל הארץ ומשתתפים בכנסים. בקמפיין עצמו צריך להוציא חומר פרסומי ואם אני רוצה להגיע לכולם, רק בול יעלה לי כמאתיים אלף שקל. אז יש שיקול וממקדים את הנמענים, מנסים לפלח", מדגישה ברק. 

 

גם גיוס הכספים, לדבריה, קשה מאוד למועמדים חדשים. "מאחר שהבחירות הגיעו בהפתעה, הגיוס הרבה יותר קשה, מה גם שיש משבר כלכלי. אם בו זמנית מתדפקים על תומכי המפלגה כל המתמודדים, הם צריכים לעשות סלקציה ולהחליט למי לתת", היא אומרת.

 

"הפוליטיקאים העשירים מאלצים אותנו לפרוש"

ברק - שהתמודדה בבחירות לכנסת הקודמת במקום ה-24 בליכוד ולא הצליחה להיבחר - עדיין מאמינה שתצליח להתברג במקום ריאלי בכנסת הבאה. לדעתה, המצב היה טוב יותר בשיטת הפריימריז הקודמת, שבמסגרתה הצליחו לעלות צעירי המפלגה, כמו חברי הכנסת גדעון סער, גלעד ארדן ומשה כחלון.

 

"האנשים שנבחרים לרשימות המפלגות הם בדרך כלל בעלי ממון או בכירים בצבא או באקדמיה. מצד אחד, אומרים שצריך פנים חדשות וצעירים ויש גם חומר איכותי - סטודנטים בעלי ערכים שרוצים לתרום מהלב והנשמה. אבל מצד שני, מחסום הכניסה של כמות המתפקדים העצומה לא מאפשר זאת. אפשר להגיע אחד-אחד ל-3,000 איש אבל במאה אלף איש הכסף הרבה יותר משמעותי".

 

הקשיים של המתמודדים היחסית אלמונים באים לידי ביטוי גם בזירה המקומית. איילה סבאג, העומדת בראש מפלגת "הפנתרים השחורים" בירושלים, הסירה

לאחרונה את התמודדות בבחירות המקומיות. "החוקים של הפוליטיקאים העשירים אילצו אותי לפרוש".

 

"אנחנו לא מיליונרים עשירים או אנשי היי-טק וגם אין לנו קשרים ושחיתות לתת טובות הנאה לכן לא הצלחנו לגייס 23 אלף שקלים. זה מאכזב אותי. הזלזול והדיכוי נותנים לי סטירת לחי לפרצוף ומראה לי מה מקומם של אנשי שכונות. המחוקק לא לקח בחשבון אוכלוסיות מוחלשות או שהחליט להשאיר אותן במצוקות העוני וכיוון את הבחירות רק לעשירים", אומרת סבאג אך מבטיחה שזה לא סוף הדרך עבור מפלגתה: "מי שניסה להיפטר מאיתנו במועצה, יקבל את הפנתרים בכנסת".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עופר עמרם
כסף זה שם המשחק. ברק
צילום: עופר עמרם
המערכת משמרת את הקיים. בן חורין
צילום: מיכאל קרמר
פרסום זה כוח. שלוסר
צילום: מיכאל קרמר
צילום: עופר עמרם
לא מיליונרית. סבאג
צילום: עופר עמרם
מומלצים