רגע לפני הבחירות בארה"ב, גם בעולם הערבי לוטשים עיניים אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, לשמוע את דבר הבוחר. הדעות בעולם הערבי ידועות, מוצקות וברורות: הרוב המכריע מייחל לניצחונו של המועמד הדמוקרטי, הסנאטור ברק אובאמה. סקרי גולשים אקראיים באתרי האינטרנט הערביים מעידים על כך, הטוקבקיסטים מצהירים זאת, והדוברים הרשמיים מדגישים את זה באופן במפורש.
אחד מהם הוא שר ההסברה הסורי, מוחסן בילאל. בראיון שהעניק בשבוע שעבר לטלוויזיה הסורית הרשמית, לא הסתיר בילאל את עמדתה הברורה של ארצו . "אחרי ה-4 בנובמבר, אנו מקווים לראות שינוי בארה"ב. אנו מקווים לראות את אמריקה החדשה, אמריקה השונה", הוא אמר. המגיש הקשה ושאל באיזה מועמד מדובר ובילאל השיב: "המועמד שיביא את השינוי", כשהכוונה ברורה במי מדובר.
אם למישהו נותר ספק, די להביט בצורה בה מסוקרים שני המועמדים בכלי התקשורת הסוריים. הפער של אובאמה בסקרים מודגש בהבלטה, לצד הדיווח על כלשונותיו של מקיין. זהו המסר על רגל אחת. המזרח התיכון הערבי, ובעיקר הדבר נכון לראשי המשטרים במזרח התיכון, רובם ככולם מייחלים לניצחונו של אובאמה על פני מקיין.
הפחד האמיתי של אותם המשטרים בימיו של הנשיא היוצא, ג'ורג' בוש, נבע בדיוק מאותה מילה -"שינוי" - אך בקונוטציה אחרת. מנהיגים אלה שמעו את הנשיא בוש מגבש ומשווק מדיניות חוץ נמרצת אחרי ה-11 בספטמבר, מדיניות ניאו-שמרנית שתכליתה לסדר מחדש את המזרח התיכון ולהביא אליו את הדמוקרטיה במובנה המערבי, שכן רק זו, כך הם גרסו, תפתור מהשורש את כל הבעיות.
"השחור או הלבן?". ישראל מוצגת כשולטת ("אל-קודס אל-ערבי")
המלחמות באפגניסטן ובעיראק הוכיחו לאותם המנהיגים כי הבית הלבן נחוש להוציא אל הפועל את המדיניות הזאת ואפילו בכוח הזרוע. הפלתו של סדאם חוסיין בימים ספורים יצרה תדהמה אמיתית. כך ייראה גורלו של הנשיא הערבי הבא שיעז להתנגד לתוכניותיה של ארה"ב - הם חששו. החיפוש בזקנו של סדאם לאור המצלמות והפלתו פסלו בבגדד, לא הוסיף בריאות למנהיגים הסובבים אותנו. בארמונות הנשיאים והמלכים החלו להזיע.
מאז אמנם הספיק צבא ארה"ב לדשדש בבוץ העיראקי, האיומים בתקיפת איראן הוחלפו (בינתיים) בסנקציות ובדיפלומטיה, בוש כינס את ועידת אנאפוליס ומיתן את הטונים, אך החשש נשאר. ממשיך דרכו, ג'ון מקיין, ימשיך להיתפש בעתיד הנראה לעין כמי שעלול להמשיך במדיניות הזאת, ואולי חלילה להחריפה.
ראשי המשטרים ובתי המלוכה הערביים התחלחלו כמובן מהרעיון שגורם חיצוני יגיע בכוח הזרוע וילמדם מהי דמוקרטיה, ואגב כך יוציא את כל שדי התנועות הרדיקליות מהארון - ממש כפי שקרה ברשות הפלסטינית עם חמאס. במצרים מיהרו להשתמש בדוגמה הזאת ולהטיח באמריקנים לא אחת: רוצים מזרח תיכון חדש ודמוקרטי? זה מה שתקבלו במקומנו. זוהי בתמצית הסיבה העיקרית להסתייגות ממקיין ולתמיכה באובאמה.
עצם מועמדותו של אובאמה מעוררת אצל רבים בעולם הערבי הערצה מהולה בקנאה - כיצד זה מהגר שחור ממוצא קנייתי ובעל שורשים מוסלמים מצליח להגיע לתפקיד החשוב בתבל, ועוד מבלי להיוולד לשליט המכהן. בעל הטור איבראהים עיסא, היטיב לתאר את הרגשות הללו בטור שפרסם באתר הערבי-ליברלי "אילאף", הפועל מלונדון.
"לקנייתי שחור יש הזכות להפוך לנשיאה של ארצות הברית. אולם במצרים, לא לקנייתי, לא למצרי, לא לשחור ולא ללבן אין את הזכות לחלום על התמודדות על כס הנשיאות. התנאי היחיד שנדרש כדי להיות נשיא מצרים הוא להיות בנו של הנשיא מובארק. זהו איננו ההבדל בין מובארק לברק אובאמה אלא ההבדל בין העבר לעתיד", כתב.
ועדיין, למרות הכל, לא כולם עם אובאמה, אפילו לא במאמרי העיתונות. בעל הטור, סעד בן טפלה, לא הסתיר זאת במאמר שפרסם ביומון הבינערבי "א-שרק אל-אווסט", היוצא לאור בלונדון. תחת הכותרת "מקיין טוב לנו מאובאמה", הוא כותב כי יש שלוש סוגיות עיקריות גרמו לו לחשוב שמקיין עדיף על אובאמה: הסכסוך הערבי-ישראלי, עיראק ואיראן.
"משום שמקיין נמצא כבר בגיל מבוגר, נראה שהוא יהיה מעוניין לחרות את שמו בדפי ההיסטוריה כבר בקדנציה הראשונה שלו, אם ייבחר, ולהיות המנהיג אשר סיים את הסכסוך", כתב. "במקביל, אובאמה, הנמצא בשנות הארבעים לחייו יחשוב רק על הדרך להיבחר בשנית. הוא אף עשוי לנטות לטובתה של ישראל כדי להוכיח למפקפקים בשורשיו האסלאמיים כי הוא איננו כזה ואף לחזר אחרי הקול היהודי כדי לשוב ולהיבחר".
מלבד מאמרים מקוריים ונדירים כאלה, הסיבות לתמיכה באובאמה מגוונות. ראשית, התחושה כי מבחינת העולם הערבי המצב לא יכול להיות גרוע יותר וכי כל נשיא יהיה בהגדרה טוב מבוש, שהוביל מסע צלב נגד המזרח התיכון הערבי. מעניין לציין כי רגשות דומים היו גם לפני שמונה שנים, אז התחושה היתה כי לא ייתכן נשיא אוהד לישראל יותר מאשר ביל קליטון, ולפיכך מוטב בוש הדוגל בבדלנות מדינית. מי זוכר את זה היום?
סיבה אחרת היא סיבה סוציולוגית-רגשית. אובאמה, שאינו מסתיר את שם אביו (חוסיין) ואינו יכול להסתיר את צבע עורו ומוצאו, נתפש כמי שעשוי להבין את המצוקות של העולם הערבי ושל מדינות אפריקה, גם מהפן האנושי וגם מהפן התרבותי. הוא מצטייר כמי ש"ראה את העולם השלישי", ששורשיו נטועים אי שם בקניה, ולפיכך יהיה טוב יותר מ"גנרל מקיין" שנתפש כשר צבא וממשיכו של בוש.
בכלל, נדמה שיש כאן גם רצון לשמוח לאידם של הרפובליקנים אם יפסידו. כל אלה הם הסיבה לתמיכה העממית לה זוכה אובאמה בקרב הערבים. הדבר נכון בכל מקום כמעט - בין אם בגדה המערבית ובעזה, במדינות ערב, באירופה או אפילו הקהילות הערביות בארה"ב. זאת היתה הסיבה לתמיכה המתבקשת לה זכה אובאמה מהעיתון: "The Arab American News".
"אולי יותר מכל קבוצה אתנית אחרת באמריקה, הקהילה הערבית מזדהה מקרוב עם האפרו-אמריקנים. לבם של הערבים ניצבים לצד האפרו-אמריקנים במאבקם הארוך למען השוויון", נכתב שם. "מאז ה-11 בספטמבר, הערבים האמריקנים והמוסלמים האמריקנים חשו באופן ברור כיצד מביטים בהם בפחד ובהתעלמות, בשל גזענות לשמה. הקהילות שלנו שותפות לאותו החלום - לחיות בבוא היום באמריקה הנושאת את הערכים בה אנו דוגלים".
לצד אלה, יש גם מחנה גדול של חוששים, שלא מאמין לארה"ב של אחרי בוש ומפחד כי כל הדברים המעורפלים שנשמעו בקמפיין הבחירות אינם מעידים על מה שיהיה לאחריהם.
מחנה זה סבור כי אין הבדל משמעותי בין אובאמה למקיין וכי לא צפוי שינוי אמיתי, לפחות בכל הנוגע למדיניות החוץ האמריקנית כלפי המזרח התיכון. "כולם אויבי הערבים והאסלאם", כותבים אינספור טוקבקיסטים.
כך או אחרת, איש לא יישאר אדיש לבחירות שייפתחו ביום שלישי. ערוצי הלוויין המרכזיים כבר החלו במתכונת השידורים המיוחדת, אתרי האינטרנט והעיתונות מסקרים את הקמפיין בהרחבה, זה זמן רב ונדמה כי ככל שנוקפות השעות ההתרגשות רק עולה. האם אובאמה יביא את השינוי? מיליונים, וזאת לא הגזמה, כבר לא יכולים לחכות לתשובה.
