הלכה לי הטראומה

אני יודעת ש"אי אפשר להשוות", זה היה רצח-פוליטי וזה היה פינוי-פיצוי-שיסוי בהתאם לחוק, אני יודעת. אבל ברמה של טראומה לאומית, כזו שחצי העם מרגיש חורבן הבית, כזו שחצי העם מאשים את הצד השני, שהדיה יהדהדו עוד שנים רבות, שהאפטר-שוקס לא פחות קשים מהאירוע עצמו וכו' וכו', בעניין הזה אנחנו תיקו.

כמובן, צריך לברר מי זה ה"אנחנו" ומי זה ה"אתם", ומה יעשו כל השמאלנים הדתיים והימנים החילונים שנקלעים על לא עוול בכפם לזירה, אבל בגדול ה"אנחנו" זה הציבור הדתי לאומי וה"אתם" הוא החילוני-שמאלני. והפוך גם, הכל בעיני הקורא.

חשבון פשוט (לא חשבון נפש) היה מוכיח לדתיים שהם, בכל מקרה, מפסידים יותר. בעיקר כי הם מיעוט וגם כי להם עדיין יותר איכפת. הם גם רצחו את רבין והם גם גורשו. הם גם מתפרקים בתוך עצמם (ממלכתיים? אנטי ממלכתיים? לוקחים חיילים טרמפ?) וגם מתפרקים מהמדינה, הם גם משקיעים הכי הרבה בחברה, בחינוך, בשילוב, בעיירות פיתוח וגם לא סופרים להם את זה, הם גם מבוהלים ממה שקרה וקורה להם וגם מבהילים אחרים ממה שהם עוד עלולים לעשות.. וכן הלאה.

והחילונים? הם בפוסט טראומה מתמדת. תנו להם לשבת מול "האח הגדול" ולהתגרד, מה איכפת להם את מי רצחו ואת מי גירשו? בעייה של הדוסים והמתנחלים.

רק לתקשורת עדיין איכפת. בלוח השנה שלהם כתוב "רצח" ו"התנתקות" והם יעשו כמיטב יכולתם לאוורר את הטראומות שלנו.