כאשר החתול שומר על השמנת
בית המשפט החליט לבטל בצעד חריג פסק בוררות של איגוד המוסכים, תוך שהוא מותח ביקורת על מסקנות הבוררות ורומז לחוסר אובייקטיביות
מוסד הבוררות של איגוד המוסכים ספג באחרונה סטירת לחי מצלצלת משופטת בית משפט השלום בבית שאן, עיריה מרדכי, אשר ביטלה פעמיים - ובאופן חריג - פסקי בורר שנתנו על-ידי מוסד הבוררות של האיגוד. בפסק דינה קבעה השופטת כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור, ואף רמזה כי מקובלת עליה טענתו של התובע, בדבר העדר אובייקטיביות של הבוררים בעניינו. זאת עקב היכרותם עם הנתבע, בעל מוסך ומכון בדיקת רכב. הסיבה לטענתה זו: פסק הביניים בבוררות היה הפוך לחלוטין מפסק הבוררות הסופי.
הייתה שילדה?
רונן ראובינוף רכש ב-2004 מכונית מסוג טויוטה לנד קרוזר בת חמש, מניסים זיתוני, בעל מוסך ומכון רישוי בטבריה. הרכב היה רשום על שם אשתו. בעת המכירה הצהירו המוכרים (בחוזה המכירה) כי השילדה אינה פגועה. אם יימצא כי השילדה פגועה, כך נכתב, תבוטל העסקה. זמן קצר לאחר הרכישה התגלה כי בשילדה דווקא הייתה פגיעה. הקונה דרש לבטל את העסקה, אלא שהמוכרים הכחישו את טענותיו וסרבו לדרישתו. לטענתם, הם הודיעו לתובע בעת ביצוע העסקה כי הרכב עבר תאונה ותוקן במוסכו של זיתוני, אשר עמד על כך שאין בו פגיעות שילדה.
יש או אין פגיעת שילדה? בית המשפט יקבע, ולא בוררות איגוד המוסכים
המחלוקת בין הצדדים הועברה לבוררות איגוד המוסכים. בוררי האיגוד החליטו להעביר את הרכב לבדיקה במכון מיוחד, בו נקבע כי בשילדת הרכב אכן יש סדקים. אמנם לא כאלה שנוצרו עקב תאונה, אלא עקב התקנת מגן גחון. סדקים אלה נוצרו - כך המכון - לכל המאוחר בשנת 2003 (לפני רכישת הרכב), והמשיכו להתפתח בגין עייפות החומר. בחוות הדעת נקבע כי השילדה מסוכנת, וכי יש להחליפה.
בהסתמך על חוות דעת זו, קבעו הבוררים בפסק דין חלקי שנתנו, כי לא ניתן היה לגלות את הסדקים, אלא לאחר פרוק מצנן (רדיאטור) הרכב. לפיכך קבעו שיש לגרור את הרכב למוסכו של זיתוני, להחליף את שילדת הרכב בחדשה, ולאחר מכן לבצע לו בדיקה במכון מורשה. עוד הורו כי הנתבעים (זיתוני ורעייתו) ישאו בכל העלויות. לאחר השלמת התיקונים - כך קבעו הבוררים - יבוצעו ברכב תיקונים נוספים שאינם קשורים בשילדה.
הקונה מתנגד
אלא שבעל הרכב לא קיבל את פסק הבוררים, ופנה לבית המשפט כדי לבטלו. הוא התנגד לביצוע התיקונים במוסכו של המוכר (זיתוני), וטען כי הבוררים חרגו מסמכותם. לדבריו, הבוררים לא אמורים היו לעסוק בתיקון הרכב, אותו כלל לא ביקש. זיתוני טען כי ביקש לבטל את העסקה כליל, להשיב לו את כספו בתוספת פיצוי בגין הפרת חוזה. השופטת עיריה מרדכי, שעסקה בתיק, קיבלה את הטיעון, הורתה לבטל את פסק הביניים וביקשה מבוררי איגוד המוסכים פסק בוררות סופי, בהתאם לסעדים שהתבקשו.
ואכן, ב-15 בנובמבר 2007 ניתן פסק בוררות סופי. בו אימצו (שוב) הבוררים את דו"ח מכון הבדיקה, וקבעו (שוב) שאין להשתמש ברכב ללא החלפת שילדה. עם זאת, קבעו הבוררים סופית כי יש לדחות את תביעתו של רונן ראובינוף כנגד זיתוני. מדוע? הנימוק היה שהפגיעה בשילדה אינה נובעת מאירוע תאונתי, ולא ניתן היה לגלותה אלא לאחר פרוק המצנן. פסק דין זה עורר את כעסו של הקונה, שפנה שוב לבית משפט, וביקש לבטל את פסק הדין הסופי, שלטענתו, הוא הפוך לפסק הבוררות החלקי, ומתעלם לחלוטין ממסקנתם הקודמת של הבוררים בדבר אחריות המוכרים.
בקשתו התקבלה. השופטת קבעה בהחלטתה כי לא ניתן להתעלם מפסק הביניים של הבוררים, בו הגיעו להסכמה חד-משמעית בסוגיית האחריות, כאשר חייבו את זיתוני לגרור את הרכב למוסך שלו, ולהחליף בו על חשבונו את השילדה, ולאחר מכן לבצע לו בדיקת כשירות וכן תיקונים נוספים, הכל על חשבונו. "מקובלת עלי עמדת התובע" - מציינת השופטת בפסק דינה - "כי אין כל דרך הגיונית ליישב את הסתירה בין המסקנות המשתקפות מפסק הבורר החלקי, לבין התוצאה שפורטה בפסק הבורר הסופי... הבוררים שסברו שהנתבעים נושאים באחריות וחבות בגין הפרת חוזה, הגיעו למסקנה הפוכה בפסק הדין הסופי, מבלי לנמק וליתן כל התייחסות לשוני המהותי ולסתירה העולה בין הוראות פסק הביניים והמסקנות הנובעות ממנו לתוצאה של הפסק הסופי".
עוד ציינה השופטת כי "במקרה דנן, הגוף הבורר לא קיים את חובתו לפעול בעקביות ובהגיון שניתן לגלותם בגוף הפסק... במצב שכזה הרי שמדובר בפסק סופי שאישור תוכנו על-ידי בית המשפט הינו לדעתי אכן מנוגד לתקנת הציבור". כך קבעה השופטת, תוך שהיא רומצת להיעדר אובייקטיביות אפשרי. בסופו של יום החליטה השופטת להעביר את ההכרעה בתיק לידיה, ולא להשאירו בידי מוסד הבוררות.
ב-15 בדצמבר יופיעו בפניה הצדדים כדי להוכיח את טיעוניהם, ואז תתקבל ההחלטה עם מי הצדק.
