ביום שלישי הקרוב ייפתחו הקלפיות ברחבי הארץ ואזרחי ישראל ייקראו להצביע עבור המועמדים שלהם בבחירות לרשויות המקומית. בבחירות האחרונות, שנערכו ב-2003, שיעורי ההצבעה עמדו על 40 אחוזים,
והיו מהנמוכים בתולדות מערכות הבחירות בארץ.
האדישות וחוסר העניין בעטיים יותר ויותר אזרחים מוותרים על זכות ההצבעה רעים לדמוקרטיה ובהחלט אינם תורמים לשיפור השירותים המקומיים הניתנים לאזרחים. אם יותר אזרחים יבחרו את המועמדים שלהם לשלטון המקומי, הבחירה תשקף את רצון התושבים ויגבר הסיכוי לבלום או להעניש מועמדים לא ראויים.
האינטרנט עשוי להיות מפתח לשינוי המגמה ולעידוד צעירים להצטרף למשחק הפוליטי ולהשפיע. דוגמה לכך היא מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב, שהסתיימה השבוע עם בחירתו של ברק אובמה לנשיא.
אחוז ההצבעה הכללי הצפוי, כ-62.5 אחוזים נחשב גבוה יחסית ומתקרב לרף שנקבע ב-1960, בעימות בין קנדי
לניקסון.
אולם, השינוי המהותי אינו באחוז ההצבעה אלא בזהות המצביעים - בהשוואה למערכות בחירות קודמות, יותר דמוקרטים, צעירים ונשים הטריחו עצמם לקלפי והעניקו לאובמה את הניצחון. האינטרנט מילא תפקיד מפתח בהפצה הוויראלית של המותג אובמה.
| ארה"ב |
|
| האם הרשת הכריעה את הבחירות בארה"ב? / אהוד קינן |
|
הרשת שימשה במה ציבורית נהדרת לבחירות בארה"ב, אך היא מהווה רק חלק ממערכת בחירות סבוכה וסוערת במדינה שעומדת בצל משבר כלכלי. האם ניתן לקבוע בוודאות שהרשת העניקה את הניצחון לאובאמה? פרשנות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
היתרון הגדול של אובמה על פני יריבו היה המנגנון המשוכלל שנבנה במהלך הקמפיין, בזכותו הופצו המסרים של המועמד הדמוקרטי ברחבי הרשת במטרה מוצהרת לגעת בכל מצביע פוטנציאלי. שני המועמדים לנשיאות אך בעיקר אובמה עשו שימוש בכל הכלים העומדים לרשותם ברשת – הם פתחו פרופילים בפייסבוק, פנו ישירות לבוחרים באמצעות YouTube ועוד.
אך הבסיס לכל התשתית הזו לא היה כלל חשוף לרוב האמריקנים. מחנה אובמה הקים רשת חברתית של פעילים באמצעותה תומכיו יכלו ליצור קשר אלה עם אלה, לדעת על כל אירוע בחירות, לתאם מהלכים ועוד.
הרשת הזו הייתה הבסיס לכל פעילות התעמולה המקוונת של תומכי אובמה, שהפעילו בלוגים, פעלו ברשתות חברתיות והגיעו לבוחרים שמגלים עניין מועט בחדשות ואדישים לפוליטיקה – רבים מהם בני 30 ומטה – הקהל שהצביע ברובו המכריע בעד המועמד השחור.
בחזרה לישראל: אם מערכת הבחירות הקרובה לרשויות המקומיות מהווה איתות מוקדם ביחס למה שצפוי לנו באינטרנט לקראת מערכת הבחירות לכנסת בחודש פברואר, המצב לא מעודד ברובו. מתמודדים רבים מסתפקים בפתיחת אתר שיווקי וברכישת באנרים – כלומר, פעילות מקוונת בסיסית ומיושנת. פה ושם היו מועמדים שפתחו פרופילים בפייסבוק, אך לרוב מדובר במהלכים שאין מאחוריהם תוכנית פעולה ברורה.
לעומתם, בלט לטובה השימוש המתקדם יחסית שנעשה באינטרנט במערכת הבחירות בתל אביב, בעיקר בין מחנות התומכים של שני המועמדים המובילים, ראש העיר המכהן, רון חולדאי
והמתמודד דב חנין.
שני המחנות נבדלו מאוד זה מזה.
בעוד הקמפיין בעד חנין צמח בעיקר מלמטה, בעזרת תנועה של גולשים-מתנדבים שהלכו מאחורי המועמד שלהם באש ובמים והפיצו את מסריו בהתלהבות, מסע הבחירות המקוון של חולדאי היה חלק ממנגנון של פעילים בתשלום.
ניתן לזקוף לטובת הפעילות בשני המחנות כי גילו נוכחות בכל הזירות החשובות – בתגובות לכתבות, בפייסבוק, בקפה דה מארקר, בפורומים, בבלוגים, באתרי תמיכה, ב-YouTube ועוד. הם לא הותירו אף דיון חשוב ללא חותם של המועמד שלהם וניהלו ויכוחים אינסופיים בשאלות כמו האם חנין עומד דום בהשמעת התקווה או האם יש לו הניסיון הדרוש לנהל עיר, האם חולדאי אחראי לעליה במחירי הדיור בתל אביב ואם הוא דואג רק לעשירים.
האם הלהט של התומכים, בין אם בשכר או מתנדבים, סחף אחריו את הקהל הרחב וגרם לו לצאת מאדישותו? רוב הדיונים האלה חולפים הרבה מעל לרדאר שלו ואילו הקהל שכן גילה מעורבות הוא מיעוט.
אדם שוב, ממייסדי "ריפרש",
חברת התכנים שפעלה בתשלום עבור רון חולדאי, קובע כי מדובר במערכת הבחירות הראשונה בה נעשה שימוש מתקדם ברשת על ידי המועמדים המובילים, אם כי לדעתו רק לאחר הבחירות ניתן לדעת אם האינטרנט השפיע על קהל הבוחרים והתוצאות.
"הצצה אל הנתונים של הבלוג שלנו מראה תנועה גדולה אליו ממקורות שונים ומגוונים של אנשים שפשוט חיפשו מידע על חולדאי ופעילותו, וגם ביקשו לנהל איתו דו שיח ולהציג לו שאלות שהציקו להם. מכיוון שאחוזי ההצבעה בבחירות המקומיות נמוכים, יש ערך רב לכל קול של מישהו שבאמת מתעניין בבחירות וכאלה היו במספרים גדולים יותר מששיערנו גם בתרחיש האופטימי ביותר".
סביר להניח שהצדק עם שוב, והתשובה לשאלה הזו תינתן רק בעקבות הבחירות. אם יתברר כי בתל אביב נרשם גידול משמעותי בשיעור המצביעים או אם יתגלה כי הרבה יותר צעירים ביקרו הפעם בקלפי, הסבירות כי האינטרנט סייע למגמה הזו קיימת.
תומכי חנין מציינים כי התמיכה במועמד שלהם רחוקה מלהיות וירטואלית. תנועת "עיר לכולנו" קמה כתוצאה של התאגדות של עשרות ועדי שכונות והתאגדויות מאבק, כבר לפני שנתיים, הרבה לפני שהבלוגרים גילו את חנין.
האם הקמפיין המקוון בעד חנין היה מוצלח? שרון גפן, תומכת של חנין, מאמינה כי מצד אחד, התומכים הצליחו להגביר את המודעות לסוגיות שעומדות על הפרק במערכת הבחירות. מצד שני, היא לא בטוחה אם המסרים האלה פגשו קהל גדול, שאינו בהכרח עוקב אחר עדכונים בפייסבוק או קורא בלוגים.
"בכל יום נכנסים לבלוג שלנו 700 איש, למעלה משליש מגיעים מגוגל, ולאתר של 'עיר לכולנו'
נכנסים אלף ביום", אומר צביקה בשור, אחד ממקימי בלוג התמיכה בחנין, "איך הופכים דוב לראש עיר".
אנשי 'עיר לכולנו' אומרים שהקמפיין שלנו נתן להם קדימות של חודש ויותר בגיוס פעילי שטח, שיצר תחושה אמיתית של מאסה.
רון ורבר, מי שמנהל את הקמפיין עבור התנועה, אמר לנו במפורש שעבור הבאזז שאנחנו ייצרנו נהוג לשלם מיליונים. אין ספק שבלי פעילות שטח לא היה שום טעם לקמפיין האינטרנטי שלנו, אבל לדעתי גם אין ספק בלעדינו, קמפיין השטח היה הרבה פחות יעיל, שלא לדבר על זה שאנחנו התחלנו שיחות, שהפכו אחרי זה לשיחות עם אנשים שלא שמעו על הבלוג שלנו, ומשם אנשים הגיעו לבלוג שלנו, ויצרו עוד שיחות, וכן הלאה". בשור חושב שהבלוגים מילאו תפקיד חשוב בבחירות, על אף ההתעלמות של התקשורת הממוסדת מהבחירות האלה ומהמועמדות של דב חנין עד לשבוע האחרון, לטענתו.
בשור מזכיר ב-citydov כי בבחירות האחרונות חולדאי ניצח עם 63 אחוזים מהקולות, אם כי במספרים דובר ב-56,000 מצביעים בלבד, כך שלדעתו האינטרנט בהחלט עשויה לשנות את הכף.
גפן טוענת כי בניגוד לאנדרדוג, חולדאי לא הצליח לסחוף אחריו תומכים נלהבים ברשת אלא אנשים שמקבלים ממנו תשלום. "בעוד רוב הפעילים בעד חנין הזדהו בכל מקום ברשת בשמם המלא, ההתנהלות של 'תומכי' חולדאי היא כמעט תמיד אנונימית.
בכמה מקרים ראינו חומרי תעמולה בעד חולדאי שהועתקו ופורסמו ללא שינוי על ידי גולשים בכינוי "דני" או "אזרח מודאג 43". היא משערת כי רוב התגובות האנונימיות האלה הן של בעלי אינטרסים.
שוב מגיב ושולף ראשונה את נשק הבועה: "פעילי חנין חיים כל כך בתוך בועתם, שהם מתקשים להאמין שאכן יש מגיבים למען הצד השני. היו עשרות מקרים שבהם הם טענו כלפי מגיבים שהם 'מגיבים בתשלום' והמגיבים היו בלוגרים שפשוט חששו להזדהות בשמם בגלל ההתקפות".
"ככלל, זו הייתה שיטה של תומכי חנין: אם אתה מגיב בעד חנין הרי אתה צדיק גמור, אם אתה מגיב בעד חולדאי 'בטח שילמו לך'. במקום להבין שיש כאן ויכוח אמיתי ונוקב עם קהל רחב שחושב אחרת מהם".
שוב מציין כי חלק מתומכי חנין הם אינטליגנטים, רהוטים ומנומקים, בעוד אחרים איימו והכפישו, בהם קבוצה שפירסמה בפייסבוק תמונות עירום של נשים וקישרה אותן לרון חולדאי, אוהדי אולם אוסישקין המנוח שפתחו קהילות בנוסח "לשרוף את חולאי".
הפצצות גוגל הן קריאה של אחד הצדדים לקשר מילה מסויימת כמו שם המועמד או השם "תל-אביב" לעמוד או בלוג מסויים. אם מספיק בעלי בלוגים עושים את זה, התוצאות בגוגל לאותה מילה משתנות והדירוג של האתר המקושר (למשל, אתר המשמיץ את המועמד) עולה בתוצאות החיפוש. שוב סבור כי הפעילות של אות הפצצת גוגל, מזכירה יותר מכל דבר אחר פעילות של אתרי הימורים ואתרים למכירת כדורי ויאגרה.
"במקרה של האתרים האלה יש לזה תועלת כלכלית, במקרה הזה נדמה לי שזה בעיקר מייצר אנטגוניזם, וניסיון להטות את התוצאות האורגניות של מנועי חיפוש ואת הרלוונטיות שלהם לגולשים באמצעות שיטות בעייתיות בלשון המעטה", הוא אומר.
שוב מודה כי לקהל לא מרוצה יש מוטיבציה רבה יותר לפעול בעוד קשה להניע לפעולה תושבים המרוצים מחולדאי. נוסף על כך, "ראש העיר צריך היה להתנהל לפי הכללים, הממלכתיות, המכובדות, מחויב לחוק ולסדר, הצד השני, יכול היה להרשות לעצמו להתפרע, והרשת היא כר פעולה נפלא להתפרעויות. רק לשם הדימוי: אנחנו צה"ל הגדול, החזק, שומר החוק והמחויב לדין וחשבון, הם חיזבאללה, קטן, שובב, גרילאי, לא דופק חשבון לכלום. וגם מגרש המשחקים הוא מגרשו הביתי של הצד השני: כלומר – צה"ל נלקח כאן למלחמה בסימטאות בינת ג'בייל".
תומכי חנין בוודאי לא ישמחו על ההשוואה הזו לחיזבאללה. הם יעדיפו לדבר על ההצלחה של "זאת לא העיר שלי",
סרטון ויראלי של אמנים בעד חנין. ובכלל, אנשי חולדאי הפקירו את זירת הווידאו לאחרים. על אך התגובה שהפיצו אנשי חולדאי, קטע מהתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס", בו המנחה מגיב על הסרטון,
ולמרות שלחולדאי יש ערוץ ב-YouTube, אתר הווידאו הפופולרי רווי בסרטונים לא מחמיאים על ראש העיר ובחומרי תעמולה למתנגדיו, בין אם מדובר בחנין, הירוקים ורשימות אחרות המתמודדות בבחירות הקרובות. דווקא המועמד עצמו והרשימה שעומדת מאחוריו פחות הורגשו באינטרנט.
אז מה עדיף – מנגנון ממומן מאחורי מועמד מוביל ולא מלהיב או מתנדבים להוטים מחוסרי תקציבים, אמצעים ותוכנית עבודה מסודרת? בסופו של דבר נראה כי קמפיין מוצלח חייב לשלב בין השניים. במובן הזה, הבחירות בתל אביב עשויות להיות סימן לבאות, בכל הארץ.
