שי שולח גלויה מאירלנד

שי ליאון נסע לאירלנד כמתכנת - והפך לבעל אולפן הקלטות. עכשיו הוא עוסק רק במוזיקה (מדת' מטאל ועד מוזיקה אתנית), אוהב את הטבע המקומי ולפעמים מתגעגע למזג האוויר הישראלי

ynetפורסם: 11.11.08 , 10:28

מי אני? שי ליאון, בן 39, יליד ראשון לציון, מגיל 20 ועד 29 חייתי בתל אביב ומאז אני חי באירלנד.

איפה אני גר? אני גר במערב אירלנד, באזור כפרי במחוז גאלווי (Galway).

מתי ואיך הגעתי לכאן? הגעתי לאירלנד ביולי 1998 בעקבות הצעת עבודה מחברת תוכנה בדבלין. לא היה לי מושג לגבי אירלנד, אך מכיוון שתכננתי חופשה באירופה, החלטתי לבוא לביקור. התאהבתי במקום, במיוחד בגלל הטבע שצץ מכל מקום – הכל ירוק, גם בערים הגדולות.

מה אני עושה בחו"ל? בשנים הראשונות שלי באירלנד עבדתי כמתכנת וגרתי בדבלין. לאחר שלוש שנים גיליתי שיותר זול לשלם משכנתא בגאלווי מאשר שכר דירה בדבלין, ועברתי לגור במערב. שנה אחרי המעבר - פוטרתי יחד עם רוב העובדים, ואז התחיל להיות מעניין. כיוון שאין לי אזרחות אירופית והשהות שלי באירלנד היתה מותנית במקום עבודה, הגשתי בקשה להישאר כאן על תקן של אמן. רוב חיי עבדתי כמתכנת, אבל מוזיקה תמיד היתה חלק חשוב בחיי. בקשתי אושרה וקיבלתי היתר להתפרנס אך ורק מאמנות.

מאז, כבר שבע שנים, אני מתפעל את אולפן ההקלטות שלי במשרה מלאה, מקליט את כל סוגי המוזיקה - מדת' מטאל ועד מוזיקה מסורתית. הפרויקט האחרון שלי היה אלבום של שירי ילדים, מבוצע על ידי קבוצת גברים, עם אקורדיון, בנג'ו, מנדולינה, קלרינט, חליל, גיטרות, פעמונים ועוד.

האסם בו שי גר, בשלבי בנייה (צילומים: שי ליאון)

מה גורם לי להרגיש ישראלי? לאכול חילבה אצל יואב התימני ולהצטרף למשפחה שלו לקבלת שבת – דבר שבישראל לא יצא לי לעשות. אני מכין אחלה חומוס ופלאפל טוב ושומע 106FM. יש פה מספר קטן של ישראלים ואנחנו נוהגים להיפגש בחגים. בגלל המעורבות שלי במוזיקה אני פוגש מוזיקאים ישראלים שבאים לגאלווי ללמוד מוזיקה אירית.

סיטואציות מצחיקות שקרו לי בחו"ל בתור ישראלי: להיכנס לפאב ולראות את רוב הגברים שם עם פיינטים של.. חלב! בפעם הראשונה שראיתי את זה זה היה שוֹק לא קטן. כשהטמפרטורה עולה ל-16 מעלות ויש קצת שמש, המקומיים הולכים לשחות באגם, כי... חם. ולאחרונה, במסגרת פרויקט אתני שאני עובד עליו יצא לי להקליט את האימם של גאלווי – "אללה הוא אקבר" וכדומה – בהחלט לא משהו שקורה לישראלי כל יום.

למה אני הכי מתגעגע? לחברים, למשפחה, לאוכל, ולפעמים אפילו למזג האוויר. אין אוכל טוב כמו האוכל הישראלי, ואין נוראי כמו האירי (נו טוב, אולי יש, אבל עוד לא מצאתי). לצאת לבלות בלי לחשוב על closing time - כל יום מקומות הבילוי נסגרים כאן בשעה שונה, בין עשר לחצות.

מה הייתי לוקח איתי מכאן ומביא לישראל? גשם – יש כאן יותר מדי, ולישראל לא היה מזיק. נדיר למצוא כאן יום בלי גשם, וזה כולל את הקיץ.

הטבע מגיח מכל מקום. יער בכפר קונג

חמש המלצות על העיר שלי:

1. עיר וטבע: כיף להסתובב ברחובות גאלווי ללא תכלית (וכל דקה לפגוש חברים – המקום קטנטן), וכשאין גשם כולם במצב רוח טוב. המקום יפהפה, ולא חייבים ללכת למקומות תיירותיים כדי ליהנות. הטבע מגיח מכל מקום. אחד המקומות היפים והאהובים עלי הוא יער Kylebrack שנמצא שתי דקות נסיעה מהבית שלי.

2. צמחוניות: בעיירה הקרובה, גורט (Gort), יש בית קפה קטן ומקסים בשם Gallery Café, שבימי ראשון יש בו הופעות חיות. המוזיקה שמושמעת שם בדרך כלל לטעמי, ויש בתפריט אופציות צמחוניות וטבעוניות – דבר נדיר באירלנד.

3. מוזיקה: Arus Na Gael הוא מקום עם אווירה נהדרת, בימי שישי המקום נראה כמו סניף של האומות המאוחדות, עם אנשים מקבוצות אתניות שונות ומגוונות. שם גם השקנו את האלבום שהקלטתי בשנה שעברה ובו מעל שישים מוסיקאים מ-21 קבוצות אתניות שונות, כולם תושבי גאלווי. בין האמנים היה גם Natty Wailer שנודע גם כ-Ian Wynters, שניגן עם בוב מארלי כ-10 שנים.

4. פנינה אירית: קונג (Cong) הוא כפר במחוז גאלווי עם הרבה מים, יער, וטירה יפהפייה.