הזמרת והאקטיביסטית הדרום אפריקנית, מרים מקבה, הלכה אמש לעולמה בקליניקה רפואית בדרום איטליה. מקבה, 76, פונתה לבית החולים לאחר שחשה ברע במהלך קונצרט תמיכה של אמנים ברוברטו סביאנו, מחבר הספר החושפני על חיי המאפיה, "קאמורה", שקיבל איומים על חייו. מקבה שרה במשך כחצי שעה במופע,
שנערך בקסטל וולטורנו, לא הרחק מנפולי, בתום המופע חשה בליבה ופונתה לקליניקה, שם מתה בעקבות אירוע לבבי.
מקבה, הידועה בכינוי "מאמא אפריקה", היתה קולה האגדי של היבשת השחורה והפכה לסמל המאבק נגד האפרטהייד בארץ מולדתה. היא נולדה ב-4 במרץ 1932 ביוהנסבורג הבירה וזכתה לתשומת לב עולמית כחלק מהלהקה הדרום אפריקנית, "The Manhattan Brothers", שיצאו לסיבוב הופעות בארה"ב במהלך 1959. באותה השנה השתתפה בסרט הדוקומנטרי "Come Back Africa", שיצא נגד משטר האפרטהייד. כשרצתה לחזור לדרום אפריקה, על מנת לקבור את אמה המתה, שלטון האפרטהייד סרב לאפשר לה להיכנס לשטח המדינה.
בשנת 1963, לאחר שהופיעה מול ועדה מיוחדת של האו"ם שקראה לחרם בינלאומי על דרום אפריקה, נאסרה השמעת המוזיקה שלה. 31 שנים חיה מקבה בגלות שהחלה בארה"ב ומאוחר יותר בגיניאה. היא הופיעה ברחבי העולם ואף ביקרה בישראל. בנוסף, הקליטה שירים רבים בעברית, ביניהם "ערב של שושנים".
מקבה היתה האשה השחורה הראשונה שזכתה בפרס הגראמי האמריקני, אותו חלקה עם הזמר הארי בלפונטה בשנת 1965. השניים הקליטו ביחד את "An Evening With Belafonte/Makeba", שעסק במצוקת השחורים בדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד. יש האומרים כי בין מקבה לבלפונטה התגלעה מחלוקת לגבי הלחץ האפריקאי שלא לשיר שירים בעברית.
שנתיים אחר כך יצא הלהיט "פאטה פאטה",
שזכה להצלחה אדירה וכיכב במצעדי הפזמונים. מקבה ויתרה על כל התגמולים על השיר, אף כי בשנת 1985 נקלעה למצב כלכלי קשה, עד כדי כך שלא יכלה להרשות לעצמה לרכוש ארון קבורה לבתה, בונגי, שמתה כתוצאה מסיבוכים של הפלה ונאלצה לקבור אותה בעצמה.
בשנות התשעים, לאחר שחרורו של נלסון מנדלה מהכלא, חזרה מקבה לדרום אפריקה. מאז הוציאה את האלבום "Homeland" ובו שיר שמתאר את השמחה הרבה לחזור הביתה לאחר שנים בגלות. "שמרתי על התרבות שלי. שמרתי על המוזיקה השורשית שלי. באמצעות המוזיקה הפכתי לקולה ולדמותה של אפריקה ואנשיה מבלי להבין את זה", כתבה באוטוביוגרפיה שפרסמה.
מותה של מקבה הכה בהלם ובצער רב את דרום אפריקה. דובר משרד התרבות הדרום אפריקני, סנדילה ממלה, תאר את מקבה כאייקון בינלאומי. "זוהי אבידה מונומטלית לא רק עבור החברה הדרום אפריקנית אלא לאנושות כולה", אמר.
