האור בחיי

תיוגים של ספרים הם דבר שעלול להיות בעייתי. קלאסיקות רבות, כמו למשל "עליזה בארץ הפלאות" או אפילו "הארי פוטר", תויגו בראשית דרכם כספרי נוער. אבל לא צריך לטפס גבוה מדי. זה קורה גם עם ספרים אחרים, כמו למשל עם "מי תלה את נקודת האור" של לאון נירנבלט.

החיפוש אחר נקודת האור (צילום: דניאל שבוטיה)

"מי תלה את נקודת האור" הוא מסוג הספרים שכל כך קל לפספס. הוא כולו ארוז ומהודק כספר נוער אולטימטיבי, אבל הוא מצליח להיכנס לסדק הצר שבין התיוגים. להיות מצד אחד ספר שמדבר על נערים ובעיות של נערים, ומצד שני יודע גם איך לחבר ולמגנט קהל מבוגר יותר, שאם הוא לא הורה, נער בן 12 הוא משהו שרחוק ממנו כשנות אור, כמו נקודת אור.

הסיפור כולו כתוב בצורת יומן מסע אישי. הוא נכתב בשפה לכאורה פשוטה, אבל זו שפה שמתחברת היטב עם הגיבור ועם מצבו הנפשי, ומתארת בדייקנות אותנטית את תחושותיו ומחשבותיו. זו שפה שאין לה צורך לחפש מילים גבוהות, מילים של מבוגרים.

גיבור הסיפור הוא ארז, נער בן 12 עם בעיות חברתיות והורים שלא מפסיקים לריב. הוא גילה נקודת אור מסתורית כשהתיישב על ספסל מול קופת החולים. והיא ממשיכה להופיע, כל יום עם רדת החשכה. ארז מרגיש שהוא חייב לגלות את מקורה, בעיקר כשהיא יוצרת כל כך הרבה שינויים בחייו. במסע אל מקור האור הוא פוגש בזקן שכמו נלקח מהאגדות, והוא מהווה עבורו מעין מדריך לרמזים הפזורים בנקודות שונות בסיפור. הזקן מאפשר לארז להיפתח להבנה חדשה, אבל ארז לא ממש מבין את רמזיו ומתלבט אם להאמין.

בהתבוננות עמוקה יותר הקורא ימצא רמזים בכל דבר שקורה סביב ארז; החל מלבושו של הזקן המסתורי ועד לשיעורי הפיזיקה בהם הנושא הנלמד הוא חוק שימור החומר - גוף שנע במהירות מסוימת במסלול מסוים ימשיך לעשות זאת עד שמשהו יסיט אותו ממסלולו.

מה זה דיכאון?

ככה זה כשאתה ילד/נער בן 12, מתנדנד על הגבול שבין ילדות לבגרות. מצד אחד

מציפה אותך נקודת אור מסתורית, מצד שני, אתה פשוט טובע במקום רחוק, שחור ומבודד. בכל זאת, זה זהו גיל בו המילה "דיכאון" לא לגמרי ברורה. זהו גיל בו אנו חושבים את עצמנו כמבוגרים. זהו גיל שחלק מאיתנו אכן מבוגרים במידה מסוימת. בכל מקרה, זהו גיל שיכול להוביל אותנו, כמו את ארז, אל הקסם הכי גדול שיש - האהבה שמצילה אותנו.

נירנבלט, פסיכולוג קליני במקצועו, מייצר סיפור שפועל עבור כל קהלי הקוראים. הוא פורש בפנינו עולם שמבוגרים רבים חיים בתוכו ומתכחשים לו לחלוטין מתוך פחד, מתוך אינסטינקט להישאר על הקרקע. "מי תלה את נקודת האור" לוקח אותנו קצת מעל פני הקרקע וגורם לנו לרצות להישאר שם ולחקור את החלומות שלנו כמו שצריך. 

"מי תלה את נקודת האור", לאון נירנבלט, הוצאת חרגול, 225 עמודים