מעלים סומק: על יקב משפחתי עם מסורת ותיקה

ברק דהאן הוא בן למשפחת כורמים ותיקה. דור חמישי, למעשה. הדורות הקודמים, וגם הוא, גידלו ומגדלים ענבים עבור "כרמל". כ-200 דונם יש למשפחה: קריניאן, שרדונה, מרלו, וזנים אחרים שניטעו רק לאחרונה, שישמשו, רובם ככולם, את היקב של בני הזוג: יקב סומק.

ברק החליט לפני כמה שנים שהוא רוצה "לעשות יין". כמו כמה וכמה כורמים, שלהם חלקות כרמים טובות, מצטיינות אפילו, גם הוא החליט לנסות ולשלוח ידו במעש. הוא פגש את זוגתו דהיום, הילה, שלמדה אז בפקולטה לחקלאות. העניין שלה ביין התעורר, ולאחר שנראה היה שהכל מתחבר, הוחלט שהיא תסע לאוסטרליה, לאדלייד, ללמוד שם. כך יצא ש"סומק" הוא יקב משפחתי בעל ידע מודרני, שנשען על יסודות ושורשים עמוקים מאוד, כמו של גפני קריניאן בנות 40 שנה ויותר.

הוחלט שהיא תסע לאוסטרליה. הילה בן גרא (צילום: שגיא קופר)

יין שעשוי מהענבים המשפחתיים

יקב סומק מייצר פחות מעשרת אלפים בקבוקים לשנה, ויגיע למספר הזה, ולא יותר, אומרים בני הזוג. הכוונה היא לייצר יין מהענבים המשפחתיים בלבד (נטעו עוד סמיון, קברנה פרנק, גרנאש, מורבדר ופטיט סירה, על פני הזנים שכבר היו קיימים), ולנצל את הידע ה"טרוארי" שהשאירו הדורות הקודמים. "פה, אמר סבא שלי", דהאן מצטט. "פה יצליחו רק ענבים אדומים. ושם - שם רק לבנים". הידע וההיכרות עם הכרמים והאדמה נותנת ל"סומק" יתרון שאין להרבה יקבים בישראל, בוודאי יקבי בוטיק: היכרות אינטימית ממש עם הכרם, עם שורות וגפנים מסוימות. בנוסף, תמיד יש ענבים. היות והכרם שלך אתה יכול לבחור את הטוב ביותר, ולא להתחיל לרוץ ולחפש ענבים כשאיזה כורם מחליט שהשנה הוא מוכר למישהו אחר.

מיינות זניים עוברים השניים לבלנדים. הם מאמינים בשימור הטרואר המקומי: זכרון יעקב היא זכרון יעקב. לא צריך לטעת בה ובאזור שלה משהו שבעליל לא יתאים, אלא להוציא את הטוב ביותר ממה שכן מתאים. זו בעצם תפיסת הטרואר הקלאסית, שעומדת בבסיס היקב.

היינות עצמם מתיישנים תקופה ארוכה בחבית, והיקב מוציא רק עכשיו יינות מבצירים כמו 2005 ו-2004. זה לא אומר שהם עמוסי עץ, בהכרח, אבל בטעימה הקצרה שערכתי ביקב לא מצאתי יין שעדיין לא מוכן לשתיה, לא יציב או ירוק מאוד, כמו שלעיתים קורה גם עם יקבי בוטיק וגם עם יקבים מסחריים אחרים. נקווה שימשיכו כך ויוכלו להתמיד.

סומק, שרדונה 2005

זהו היין שנמצא עכשיו במכירה לצרכן - לא יין צעיר, במושגים ישראליים. בעל צבע זהב עמוק, קצת דבשי. באף מורגש העץ בו שהה היין והתיישן: אגוזים וחמאה, ואז מעט פרי טרופי ומעט לימוניות. החומציות גבוהה מורגשת בגרון ה"חם". סיומת מתוקה עם יובש ומעט הדרים. פה ושם רמזים למינרליות שמתפתחת ביין. בהחלט לא שגרתי. 75 שקלים לצרכן. שווה, אבל עניין של טעם.

סומק קריניאן 2004

בסך הכל בוקבקו 1200 בקבוקים מיין זה, שמקורו בגפנים בנות 40 שנה. הוא בעל צבע אדום לא עמוק, והניחוחות שעולים ממנו מקסימים: הרבה פירותיות, מעט פרחים, טיפ טיפה עץ. מעין מאזן מאוזן שכזה. הכל משתלב יפה ליין שמפגין טאנינים בינוניים, בגוף בינוני. מרירות קלה ופרי יפה מסיימים הכל וחותמים על יין טוב, לא כבד, תפוזי ומתובל בסיומת. מתאים מאוד לאוכל. יופי של יין, 90 שקלים לצרכן.

סומק, מרלו 2004

מגפנים ותיקות, מכרם ביבול של 800 ק"ג לדונם. מעט ירוק שמתפוגג ומתנדף. צבע יפה, שוליים טובים ומראה כללי יפה של היין. מעט פטריות, שוקולד ופרי סגול. פה עגול, בשרני וטוב, טאנינים טובים וחומציות מאוד מאוזנת, אולי טיפה גבוהה בבליעה. יין נעים מאוד לשתיה, לא בומבסטי אלא אלגנטי. מאוד מתאים לאופייה של השנה, אם יש דבר כזה. 80 שקלים לצרכן. תמורה טובה מאוד. 13.5% אלכוהול.

סומק, בקעת הנדיב 2004

בלנד, ועוד מעט יהיה צריך לומר "מֵסֶך", של 60% קברנה סוביניון, 35% מרלו ו-5% פטיט סירה. הפטיט סירה מורגש למדי. היין פרחוני באף, סגליות ודובדבנים. זהו יין טוב, שכמו קודמו, אינו בומבסטי, אבל חומצי מאוד ובעל טאנינים חזקים. 95 שקלים לצרכן. 13.5% אלכוהול.

סומק, בקעת הנדיב - ריזרב 2004

15.6% אלכוהול. 30 חודשים בעץ. שנה בבקבוק. מסך של 40% קברנה סוביניון, 40% מרלו, 15% קריניאן ו-5% פטיט סירה. את הבלנד עושים לפני הכניסה לחביות. היין עם הרבה עץ - מרגישים אותו - אבל זהו לא עץ "כבד". הכיוון של היין נעים, אלא שהטאנינים כבדים עדיין בשלב זה, קצת קשים. הוא מאוד כהיל בפה, פחות מורגש באף, ואת הכל מלווה פרי אדום, כהה. את כל העניין הזה "סוגר" משהו שוקולדי. בניגוד ליינות האחרים, שגם אם היו טאניים, עדיין היו מאוד אלגנטיים, פה יש משהו יותר "בומבסטי". מאוזן, אבל לא מאוד חינני.

שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "