בגידת המדינה בעובדיה
קריסתה של חברת כוח אדם צריכה להזכיר לכולנו עד כמה מושרש ניצול העובדים בישראל, ובמיוחד במנגנונים הממשלתיים ששכחו את מחוייבותם לאזרח העובד
צר לי על כל עובד שמאבד את מקום עבודתו, אך איני יכולה שלא לשמוח על נפילתה של חברת "משמר", ולקוות כי חברות וכח האדם וקבלני השירותים האחרים ימהרו ליפול בעקבותיה. אחוז העובדים המועסקים בישראל במה שמכונה "העסקה בלתי ישירה", כלומר עובדי קבלן למיניהם, הוא הגבוה בעולם המערבי - היקף שערורייתי במושגים של אירופה.
במצב כזה, למעסיק בפועל (להבדיל מהקבלן) אין כל אחריות כלפי העובד. גם אם יצא אל הפועל התיקון לחוק שיטיל חובות לא מבוטלות על המעסיק, עדיין לא יהיה בכך כדי לתקן את המעוות הבסיסי, שהוא העדר הקשר הישיר בין עובד למעביד.
האשמה העיקרית במצב שנוצר היא ממשלת ישראל. בשירות המדינה ובמוסדות ממלכתיים מועסקים רוב עובדי הקבלן במדינה. משרד האוצר פרסם הנחיה שחייבה להימנע מהעסקה ישירה - תחילה את משרדי הממשלה, אחר כך את החברות הממשלתיות, בהמשך את בתי הספר ובשנים האחרונות את בתי החולים. עליהם להתקשר עם קבלנים לצורך ביצוע כל משימה כמעט.
הניצול הטבוע בדרך העסקה עקיפה, שבה האינטרס היחיד של הקבלן הוא להוריד את עלויות העובד הוא ברור. אך מה שאינו ברור הוא מדוע המדינה מעדיפה לשלם לקבלנים במקום להבטיח את זכויות העובדים. יהיו מי שיקפצו ויגידו, כי מדובר בכספי ציבור ועל כן על המדינה לחסוך כסף עד כמה שאפשר. אולם על פי דו"ח מבקר המדינה שהסתמך על דבריהם של מנהלי כח האדם במשרדי הממשלה עצמם, כלל לא ברור שקיים חיסכון – ולמרות דרישת מבקר המדינה, מסרב האוצר לתת נתונים מדויקים.
גם אם לא ניתן לומר בוודאות שלא קיים חיסכון בטווח המיידי, הרי שההפסד לטווח ארוך, לעומת זאת, ודאי שאינו ניתן להכחשה. עובדי קבלני שירותים מקבלים שכר נמוך, הם נעדרי ביטחון תעסוקתי. אשר על כן אין להם יכולת לנהל את משק ביתם הצרכני בצורה מושכלת ובמקרים רבים הם אף נזקקים להשלמת הכנסה.
עם תום העסקתם, בין אם בגין התמוטטות החברה כפי שקורה היום ובין אם עם הגעתם לגיל פרישה, עובדי הקבלן נסמכים על שולחן המדינה. אם החברה מתמוטטת, הרי שהם צריכים לפנות למוסד לביטוח לאומי כדי לקבל את הפיצויים, כי החברה לא מפרישה כדין את זכויותיהם לקופות הגמל. אם הם מגיעים לגיל פרישה – הם נאלצים לקבל השלמת הכנסה לקיצבת הזיקנה, כי אין להם פנסיה. בכל מקרה, המדינה היא שמשלמת על תנאי השכר הירודים והעדר התנאים הסוציאליים.
בין לבין, העובדים הללו סובלים מהשפלות, מפגיעות חוזרות ונשנות ברגשותיהם ובזכויותיהם כי בעבור הקבלן שמעסיקם אין הם אלא כלי ליצירת רווחים.
מדובר באחד האבסורדים הגדולים של הכלכלה הישראלית, אשר הפתרון היחיד לו הוא שינוי מהפכני: קיום קשר ישיר בין עובד למעבידו. ללא מתווכים. ללא קבלנים. פשוט העסקה של עובדים על ידי מי שזקוק לעבודתם – הוא ישלם את משכורתם וידאג לתנאיהם הסוציאליים ויבטיח כי יוכלו להתקיים בכבוד בלא צורך לעבור מ'מעסיק' פיקטיבי אחד למשנהו עם כל מכרז חדש.
ההחלטה שצריכה ממשלת ישראל היא פשוטה ונטולת עלויות: ברגע שמגיע חוזה עם קבלן שירותים לסיומו, לא יוצא מכרז חדש לקבלן, אלא מכרז לקבלת עובדים לעבודה. זה הכל. כך יובטח כי לא יהיו פיטורים המוניים בעת משבר, כי השירות הנדרש ייעשה בתנאים הוגנים וכי העובדים יזכו לביטחון תעסוקתי, שייתן להם בנוסף ליחס של כבוד אנושי, גם אפשרות להיות שחקנים רציונאליים בשוק – לצרוך לפי יכולתם ללא צורך בהשענות על שלטונות הרווחה.
יהיו מי שיפסידו – מאות קבלני השירותים שמסתובבים כעת ומנסים לצעוק כקוזק הנגזל, שעל המדינה להשקיע בהם כדי שיוכלו להמשיך ולהעסיק עובדים, כי מדובר בתקופת משבר. אך דווקא בתקופת משבר צריך לראות את הדברים נכוחה ולקבל החלטה אמיצה, גם אם בניגוד לדעתם של פקידי האוצר, שרואים את לעולם רק את סיכום ההוצאות היומיות ולא את העלות הרב שנתית, להפסיק את הניצול ולחזור להעסקה ישירה עכשיו. לטובת העובדים, לטובת הכלכלה ולתפארת מדינת ישראל.
עו"ד יפעת סולל מתמחה במשפט ציבורי ובזכויות חברתיות
מומלצים
