במקום לבדוק מה הוביל אתכם בחודשים שלפני הבחירות להפסד הצורב, מוטב לבדוק איך התנהגתם ומה עשיתם בשנים שאחרי הניצחון המתוק.
במקום לתהות "למה כל החילונים וחלק מהדתיים-לאומיים כל-כך שונאים אותנו?", רצוי לברר האם אתם לא קצת שונאים אותם.
במקום לכעוס למה 112,000 ירושלמים הצביעו למועמד רק
בגלל שהוא חילוני, תשאלו למה 93,000 ירושלמים הצביעו למועמד רק בגלל שהוא חרדי.
במקום לנתח למה חסידות גור לא הצביעה לפרוש,
מוטב למצוא הסבר אמיתי מדוע החילונים לא הצביעו בשבילו .
במקום לחשוב על התושבים החילונים בתור אויבים, כדאי להתחיל לחשוב עליהם בתור שכנים.
במקום להסתכל עליהם רק כמתהוללים, מחללי-שבת ואוכלי טריפות, תראו בהם פשוט יהודים.
במקום לשאול למה החילונים לא מימשו בעבר את זכותם האזרחית, תשאלו למה הפעם הם הרגישו שהם ממלאים את חובתם האזרחית.
במקום להתמרמר על שהלא-חרדים מתעבים את העסקונה החרדית, תחשבו בשקט למה גם אתם לא סובלים אותה.
במקום להסתכל על ירושלים כבני-ברק שנייה, מוטב להביט עליה כירושלים הראשונה.
במקום לראות בניצחון הפוליטי חזות הכל, ובכישלון – עלבון צורב שצריך למחוק, תתחילו לראות בירושלים עיר שצריך לחיות בה יחד.
במקום להשקיע כל-כך הרבה בפוליטיקה עסקנית ובכוחנות עיוורת, תנו לירושלים את כל הטוב שאתם יכולים לתת.
במקום להשקיף על אחרים מהחלון, תביטו על עצמכם בראי.
במקום לחשוב שכל ביקורת, כמו הטור הזה, היא הטפת מוסר של יריבים - התייחסו לתוכן עצמו, כי "נאמנים פצעי אוהב".
ובמקום להפוך את העיר לירושלים של חרדים, תהיו קצת יותר חרדים לירושלים.
