אז בבית הספר

אוצרות

דברים טובים קורים לאמנות הישראלית בשנים האחרונות. אמנים צעירים שסיימו לאחרונה את בתי הספר לאמנות, סטודנטים, מורים ואמנים ותיקים מציגים כולם יחד. אל המספר הגדל והולך של גלריות מצטרפים חללי תצוגה אלטרנטיביים בדירות מגורים, חדרי מדרגות, בתי מלאכה נטושים ומסדרונות בתי ספר.

לפעמים מדובר בהצהרה על עניין כואב, כמו התערוכה שהתקיימה בבית ברחוב הס, אחרי שתושביו פינו אותו לטובת בנייתו של מגדל יוקרה. אבל כמעט תמיד הנטייה היא להשתמש בחלל האחר כדי לייצר משהו שייראה שונה, משהו שתהיה מאחוריו אמירה ובעיקר שיתיר מרחב התנסות ופעולה שגלריות מסחריות אינן יכולות לספק.

עוד היבט משמעותי בתופעה הוא הרצון לפנות אל קהלים שבדרך כלל לא מגיעים לגלריות. להפוך את האמנות לדבר שנוכח בתוך הקהילה, מדבר איתה ואליה ואף נותן לה ביטוי. דוגמה מצוינת לכך היא הגלריה קו 16.

בקומה הראשונה במרכז לאמנויות ומדעים של תיכון עירוני ה' ברחוב בן יהודה בתל אביב נמצא חלל תצוגה. אוצריו הם שלושה מתוך מחזור גדול של בוגרים שסיים ב-2008 את לימודיו במדרשה. עפרה חרנ"ם, אלי ברק ונעמה בן יוסף, קבוצת "אוצרוּת", מלמדים אמנות בבית הספר מספר שעות בשבוע ומלבד זאת אחראים על הגלריה.

עפרה חרנ"ם מסבירה למה זה חשוב: "יחד עם עדי דולזה, שאצר כעת את 'דון קישּוּט', מיכל יניב, שמלמדת צילום ו-ורד סרוקה, האחראית על לימודי האמנות בבית הספר, אנחנו עובדים במטרה לחזק את מגמת האמנות ולהפוך את בית הספר למוקד של עשייה תרבותית ולחלק מהשכונה".

סיימתם את הלימודים ואתם פונים לפרויקט חברתי, זה מהלך טבעי של אמן מתחיל?

"כבר בשנה ג' התחלנו לעשות תערוכות מחוץ למסגרת הלימודים ולחפש את האינטראקציה עם קהלים אחרים. מה שעניין אותנו זה שהעשיה האמנותית- אוצרותית שלנו תיוולד מתוך מרחב ציבורי קהילתי. היוזמה נולדה במסגרת הקורס. דני יהב בראון היה המורה שלנו לאוצרות והוא עזר לנו להתכוון לתערוכה גדולה בסוף הקורס. זאת היתה התערוכה 'הבית של דני' ברחוב מיכל 7, בשיתוף פעולה מלא עם דיירי הבניין. זה היה אירוע שהצליח למשוך קהל רב ומגוון".

"אין שום רע, אבל היה לנו משעמם בסצנת הגלריות. הרגשנו שנוצר צימאון לחללי תצוגה אחרים. 'הבית של דני' הצטרפה לגל של תערוכות אלטרנטיביות, למשל בקונגרס 17 (בשנה שעברה, תערוכת סופשבוע בשתי דירות שלא פונו מיושביהן ברחוב הקונגרס בדרום העיר. ט כ.ג.) ראינו שאפשר לייצר תערוכות שקשורות למה שקורה בחוץ ולאנשים, שידברו אל קהל שלא צורך אמנות במקומות מאוד ספציפיים".

חוץ ממיכל 7 היה גם אורי 83. עוד חדר מדרגות?

"אורי 83 הוא בנאדם שגר בשדרות רוטשילד בדירה קטנה, כמעט צמוד למדרכה. אירגנו תערוכת הצצה לתוך הבית שלו, שגם ככה תפקד בתור אינסטליישן. הכנסנו לשם עבודות של שלושים אמנים שנטמעו בתוך הבית הקטן. מלכתחילה זה היה חלל כאוטי ומאתגר. התקנו תאורה מתאימה ואפשר היה לראות את התערוכה מהרחוב. בחוץ היה אינדקס עם צילומים של העבודות, כך שכל מי שעבר והציץ יכול היה להתמצא".

דון קישוּט

מסדרון בית ספר הוא מקום בעל מראה מאוד מסוים, הכולל רצפה שאף פעם לא נראית נקייה, קירות ירקרקים וארוכים שנקטעים מפעם לפעם בדלתות, תצוגות וכותרות בעלות מסר חינוכי. התערוכה "דון קישוּט" (שם שהוא הברקה. הכלאה בין המושג הבית-ספרי קישוט לגיבור הפתטי של סרוואנטס), נאצרה על ידי עדי דולזה, בוגר מדרשה ומורה בעירוני ה'.  

אלעד קופלר מצייר על הקירות וחוזר לילדות

דולזה עקף את הציווי וארגן חברים, מורים לשעבר ואמנים אחרים לתערוכה קבוצתית שתישאר בתור תערוכת קבע. בין המשתתפים אפשר למצוא את אירית הכהן, סטודנטית לאמנות, לצד דגנית ברסט, רקפת וינר עומר ופיליפ רנצר. כל משתתף קיבל חלק בקיר והגיב אל המקום.

אלי ברק, אחד משלושת חברי קבוצת "אצירוּת", בחר בקטע קיר מחופה באריחי חרסינה, צבע אותו בירקרק חולה וצייר בשחור שתי דמויות מושלמות: האחת דמות סוס והשנייה במרחק ממנה דמות האציל מהלוגו של ג'וני ווקר. במקום להעתיק את פרופיל פניו של האציל, ברק צייר את פני הגיבורה מתוך מופעי הצלליות הכואבים של האמנית האמריקאית השחורה, קארה ווקר.

אמן צעיר אחר, ארתור יעקובוב, ניצל שלוש נישות בקיר לשלושה רישומים-ציורים. באחד מהם הוא מופיע במרכז בדמות עצמו כחלק מתמונת מחזור. בשבוע שחלף מאז פתיחת התערוכה מישהו כבר טרח למרוח לו על הפנים שפם וזקן. מין מעורבות קהילתית שגם אותה מן הסתם צריך יהיה להכיל. התערוכה, המלאה עניין והפתעות, משתרעת לאורך כל המסדרון ופולשת למסדרונות הניצבים לו. בשלב הזה נראה שבית הספר והרחוב כבר מרוויחים.

הרף עין

שי זילברמן, גם הוא מאותו דור, הפציע לפתע בחלק אחר של העיר -  גלריה קטנה בשם "יאיר" ברחוב אבן גבירול. זילברמן סיים את לימודי האמנות בבוזאר בפריז כבר לפני שש שנים. מאז הציג מיצבים ומיצגים בבלגיה ובצרפת וכעת הוא מציג תערוכת יחיד ראשונה בישראל.

שי זילברמן מתוך "הרף עין". מעניין יהיה לראות לאן ימשיך

מדובר בתערוכה אינטימית של עבודות על נייר. רוב הציורים בפורמטים קטנים, מצוירים בדיו, לפעמים באקריליק ובעט. ברובם נראות דמויות או דיוקנאות צפים על רקע הנייר, ללא תווי פנים

וללא הקשר. משהו בדמויות של זילברמן מזכיר את הציורים המוקדמים של אולף קונמן וגם את האופן שבו דיוויד הוקני צייר את הקרובים לו. יש בעבודות של זילברמן דיוק ועולם פרטי שלא מתמסר בקלות. יהיה מסקרן לעקוב לאן הוא ימשיך מכאן.

• "דון קישוּט" – תערוכה קבוצתית קבועה בתיכון עירוני ה', בן-יהודה 193. אוצר: עדי דולזה. משתתפים: טל אמיתי, אורן בן מורה, אלי ברק, ענת בצר, אלכס ברוייטמן, דגנית ברסט, אנה ברשטנסקי, עדי דולזה, נלי הורוביץ, אירית הכהן, שחר יהלום, ארתור יעקובוב, יובל כספי, מיטל כץ מינרבו, רותי סלע, רקפת וינר עומר, אריאלה פלוטקין, אלעד קופלר, אניה קרופיאקוב, פיליפ רנצר, רונה שטרן, דינה שנהב, קרן שפילשר.

• "הרף עין" –שי זילברמן, גלריה יאיר, רח' אבן-גבירול 6', תערוכה וקטלוג. אוצר: יאיר שולביץ.