"את מי אתה אוהב יותר, אותי או את האופנוע?"
אם האופנוע מסמל חופש ואינדיבידואליות, הרי שמערכת יחסים מסמלת בעיקר מסגרת וסימביוזה. לפי הנתונים האלה אין דרך שבה יכולים השניים להתקיים יחד, בהיותם סותרים זה את זה. אז אל תשאלי אותי את השאלה הזאת, כי יש לי תשובה מוכנה
"אז אתה יודע מה? תקנה אופנוע! תיסע 180 באיילון! ותכניס את עצמך לתוך קיר!" (אמא מורד ז"ל מחווה דעה מקצועית בנושא רכבים דו-גלגליים).
למרות כל האזהרות, לא יכולתי לחשוב על משהו אחר.
זה התחיל אצלי בגיל 14. הלכתי עם אבא שלי, רוכב קטנועים ותיק ואולי האדם היחיד שהצליח להתנגש ברכב עם אופנוע באמצע מדבר יהודה, לקנות קטנוע חדש בשבילו. ברגע שנכנסנו לאולם התצוגה חשתי בפעם הראשונה את אותה הרגשה מוזרה. עמדתי מול דגם של אופנוע בשם נינג'ה וצפיתי בהשתאות במכונה המופלאה בצבע ירוק זוהר.
רוב האנשים מביטים ורואים ערימת ברזל ופיברגלס שקיבלה צורה אווירודינאמית, כלי רכב עם תג מחיר. אבל אני ראיתי בו משהו שונה. זה לא היה סתם אופנוע, זה היה ענקי, כבד, מהיר, חזק. מולי עמד כל מה שילד קטן יחסית לשאר הילדים רצה להיות, בשבילי האופנוע הזה היה לא כלי רכב הוא היה סמל, מעין אות לכך שמי שנוסע עליו הוא חופשי ממגבלות החברה. מעין אובר-מענטש.
מאז אותו רגע, הדבר העיקרי שהעסיק את מוחי היו אופנועים.
אחרי הצבא, עבודה רצופה של שנה הביאה אותי סוף סוף לקנות את האופנוע שרציתי (למתעניינים, זה לא היה הנינג'ה אלא דווקא אופנוע 500 סמ"ק בצבע כתום).
"זה כתום", אמרה החברה דאז.
הבטתי בה בכעס, אבל באותו זמן גם ידעתי שהיא פשוט לא מבינה את מה שאני מרגיש. אחרי הכל, בשבילי האופנוע לא היה "זה", בשבילי האופנוע היה "הוא".
הרבה אנשים מגיבים כמו אותה חברה. בשבילכם אני מוכן לנסות לתאר את התחושה של נסיעה באופנוע.
כשאתם נוסעים במכונית אתם פחות או יותר מנותקים מהסביבה שלכם, אתם נכנסים למכונית בנקודה א', נוסעים בכביש שהרגל שלכם לא מרגישה, פונים בפניות חדות והגוף שלכם אינו מגיב ולא זז למעט הגפיים, המכונית חותכת את האוויר בלי שאתם תחושו אותו, לבסוף אתם יוצאים מהמכונית בנקודה ב', באותו מצב נפשי.
אופנוע גורם לנסיעה לראות ולחוש הכול בצורה שונה. כמו שכל אופנוען יודע, יש המון סוגים שונים של אספלט, כל אחד מהם מרגיש אחרת כששמים עליו את הרגל, יש צבע על האספלט, חול ואבנים, וכל אחד מהם יכול להפוך את הנסיעה שלך לגיהינום עלי אדמות. כשהאופנוע פונה הגוף פונה איתו. הגוף הוא זה שמזיז את האופנוע, וכשרוכבים עליו מרגישים את הדרך, בין אם זה אוויר חמים שעוטף אותך כמו שמיכת פוך נעימה או רוח קרה וגשם שמקפיאים את העור לרמה של שריון מזכוכית.
מספיק שהוא לא יבחין בכתם שמן בזמן פנייה
כל אופנוען שעולה על הכביש חייב להביא בחשבון את האפשרות שהוא לא יסיים את הרכיבה בנקודה ב', ולא בגלל שהוא נהג גרוע או מתפרע, אלא כי מספיק שרכב אחד לא יראה אותו במראה וייכנס לנתיב שלו, מספיק שהוא לא יבחין בכתם שמן בזמן פנייה והוא מגיע למצב העצוב הזה שבו במקום שהוא ירכב האופנוע, האופנוע עובר לרכב עליו.
יש דיון עמוק בין אופנוענים מתי עדיף ליפול מהאופנוע: ביום חם כשהאספלט רותח, או ביום קר כשהגוף קפוא, אני אישית מעדיף יום חם. אבל כל אחד וטעמו האישי.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה לסכן ככה את החיים של עצמך?
אין לי תשובה ברורה לזה, אבל כשאני על האופנוע אני מרגיש חי, לא רק בגלל בלוטת יותרת הכליה שמפמפמת אדרנלין לדם, אלא בגלל שכשאני על האופנוע אני באמת עובר את הדרך. וכמו שמאמינים בתרבות המזרח לא המטרה חשובה, אלא הדרך.
אם האופנוע מסמל חופש ואינדיבידואליות, הרי שמערכת יחסים מסמלת בעיקר מסגרת וסימביוזה. לפי הנתונים האלה אין דרך שבה יכולים השניים להתקיים זה לצד זה, משום שהם סותרים זה את זה.
נשאלתי פעם על ידי חברה את השאלה האלמותית המעצבנת "את מי אתה אוהב יותר, אותי או את האופנוע?"
"את יכולה לרוץ במהירות של 160 קמ"ש כשאני על הגב שלך?" שאלתי בחזרה.
הרבה בחורות נכנסות למערכות עם אופנוענים ולא יודעות כיצד יוכלו להשיג עדיפות על פני הכלי המכאני. מוזר לומר את זה, אבל האופנוע, למרות שאין לו צורה המזכירה איבר מין גברי, הוא כלי פאלי ביותר. אז כיצד עושים את זה? כיצד נכנסים בין גבר לאופנוע שלו?
המילים: "תבחר, או אני או האופנוע" הן מתכון כמעט בטוח לשמיעת חריקת צמיגים. נשים לא מבינות את הפסיכולוגיה של אופנוען. מבחינתו, אתן הצבתן לו אולטימטום ברור. האופנוע, לעומת זאת, מקבל אותו כמו שהוא.
אתן נותנות אהבה ומקבלות אהבה. אני מכיר מישהו שבטוח שהאופנוע שלו אוהב אותו, ותאמינו לי שהוא אוהב אותו (מצד שני הוא גם חושב שהקומקום שלו מדבר אליו).
ובנושא המין? יש פה נקודה מאוד טובה, אבל מצד שני יש גם סרטון מסוים שרץ ברשת ובו מראים איך גבר אחד אמיץ (וטיפש) פתר את הבעיה.
על פניו נראה שאם יש נשים שפוחדות להיות מוחלפות על ידי נשים מזרח אירופיות, הרי שנשים היוצאות עם אופנוענים פוחדות להיות מוחלפות על ידי תחליף אשה מהמזרח הרחוק, ספרד או ארצות הברית.
אז מה הפתרון?
אם את לא יכולה לנצח אותם, לפחות אל תעמדי בדרך שלהם. למרות יתרונו הפיזי הברור של האופנוע על פני הבחורה, הוא אינו מצליח לנצח לבדו בוויכוח פשוט, אלא זקוק לרוכב שיעמוד לצידו.
לחמודה אין ריב ומדון עם האופנוע
במערכת יחסים שלי היום לחמודה אין ריב ומדון עם האופנוע. מערכת יחסים עם מישהי תומכת שלא תוקפת אותך גורמת לך להרגיש טוב עם עצמך, ואז מתרחש דבר מופלא: בשלב מסוים מה שהיה סימביוזה הופך לסינרגיה. שני הגופים נשזרים זה בזה למטרה משותפת. באותו רגע, הכל נראה אחרת.
ואז הבנתי - האופנוע לא מסמל חופש, הוא מסמל את התפיסה שלך את עצמך. לאחר שאתה מוצא את החופש שלך במערכת יחסים, אתה מביט הצידה אל האופנוע הישן ורואה ערימת ברזל ופיברגלס שקיבלה צורה אווירודינאמית, כלי רכב עם היסטוריה משותפת.
היום אני נוסע על קטנוע ואני מרוצה. מרוצה מהמעשיות שלו, מרוצה מהמהירות שלו, מרוצה מהעובדה שהוא מתאים בנוחות לשני אנשים.
האם הוא מסמל אותי?
אולי. הוא נמצא שם במקום כלשהו מאחורי הקלעים, אבל עכשיו יש מישהו אחר בקידמת הבמה.
(האמת היא שלא מכרתי את האופנוע הישן, הוא יושב למטה בחנייה, ומידי פעם, כשכולם ישנים, המפתח נכנס אל תוך הסוויץ', הפנס הקדמי נדלק, ופעימות הלב שלו נשמעות).
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
