רייטינג על חשבון הנשים

למרות עלייה ניכרת במספר הנשים שהתמודדו בבחירות המוניציפאליות, התוצאות לא היטיבו עמן. אמנם  נרשמה עלייה של 30 אחוז במספר הנשים אשר נבחרו לכהן כחברות מועצה, אך אחוז הנבחרות לכהן כראשי ערים או מועצות לא השתנה כלל, על אף שהתמודדו נשים ראויות ביותר.

אם חפצים אנו בקידום נשים בפוליטיקה, חייבים למחות נגד התופעה. הצורך של אותם ראשי מפלגות לרפד את הרשימה לכנסת במחוללי רייטינג למיניהם הוא ברור, אך מקומם שהדבר נעשה על חשבון נשים מוכשרות, תופעה שהחלה עוד בכנסת הקודמת. היא רוויה בפוליטיקאים לא ראויים.

כך למשל בחר יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, לדחוק את שריון הנשים מהעשירייה הראשונה לעשירייה השנייה על מנת לפנות מקום לכוכבים עולים. כך היה גם בבחירות הקודמות, בהן לימור לבנת, האשה היחידה ברשימת הליכוד, נדחקה למקום ה-11 ונכנסה בקושי רב לכנסת.

יו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק בחר גם הוא לדחוק את הנשים במורד העשירייה השנייה על מנת לשריין מקום לחבריו שלום שמחון, נציג המושבים, ובנימין בן אליעזר. לנשות המפלגה שלו אפילו לא ניתנה אפשרות למחות מכיוון שהכל נעשה בחדרי חדרים.

במקום לחשוב על האופן בו יוצרים חברה מתוקנת ושוויונית יותר הפונה לאזרחיה ומציעה להם מעורבות בחיים הפוליטיים, בוחרים מנהיגי המפלגות הגדולות למזער את ההליך הדמוקרטי על ידי שריונים או "ייבוא" של כוכבי על מבחוץ.

אני קוראת לראשי ולמתפקדי קדימה ומרצ שלא להיסחף אחר הלך הרוח השוביניסטי שרווח בליכוד ובעבודה, ולהבטיח ייצוג שוויוני לנשים וגברים ברשימה לכנסת.

במצב הקיים יש לדון בדחיפות בהצעת החוק של גדעון סער וזהבה גלאון, לפיה יתגמלו מפלגות המשלבות נשים ברשימותיהן בשיעור של 30% ומעלה לכל אשה ברשימה, ובשיעור של 50% יותר לכל מנדט המיוצג על ידי אשה.

מגמה זו מקובלת במדינות רבות בעולם, בהן ניתן תמריץ כספי, חיובי או שלילי, במטרה להגדיל ייצוג נשים בפרלמנט. במדינות אחרות נקבעו מכסות ייצוג נוקשות לנשים, כך שכל מפלגה מחוייבת להציב נשים ברשימת המועמדים שלה. כך למשל בבלגיה, איטליה וארגנטינה. המודל המוצע בהצעת החוק מתחשב באוטונומיה הרחבה של המפלגות המקובלת בישראל. זהו מודל מתמרץ ולא מודל כופה. הגיעה השעה שמדינת ישראל תיטול חלק במועדון המדינות המתוקנות.

מיכל יודן יו"ר עמותת כ"ן (כוח נשי)