ברוכים הבאים אל שדרת הלבבות השבורים
שדרת העצב עמוסה בדוכנים מלאים כל טוב מעצב העולם הזה. יש דוכני גלידות עתירות שומן, דוכני וידוי, דוכני ממחטות, כריות עם "כריות ספיגה" מוגברות וסרטי אהבה קיטשיים. יש גם דוכן המוכר כתפיים ובקבוקי דמעות מתוקות
הסתתי את ראשי מן האשנב הצר. לצידי, בתוך בועת ענק, עומדת לה אשה יפה מאין כמוה. כל כך מושלמת פרט לעיניה, תהום עצומה פעורה במבטה.
זו לי הפעם הראשונה אל מול השער, פעם ראשונה בה אזרתי אומץ להביט אל העולם שמנגד. גמרתי אומר בלבי בטרם אשכב על מיטת המנתח. בכל זאת, על פי הערכותיו, המצב אצלי אינו מזהיר, אך אינו בלתי הפיך. התרסקות ראשונה, בחור צעיר, כל אלו מעלים את סיכויי להצלחה או לפחות להחלמה מהירה.
אבל עכשיו, זה דיכאון. צריך לעשות ניתוח. יש כאלו שזה הרבה יותר פשוט עבורם: גבס על הלב, חודש מקסימום והכול מתאחה, היה כלא היה. אבל יש כאלו שאצלם יש צורך בניתוח מורכב יותר, לאחות את הרסיסים, לחבר פלטינות וברגים אין ספור, הלחמות ותפרים ותקווה שהנזקים יהיו הפיכים. אלה יחוו את הפרידה עוד חורפים רבים, ועם בוא הסתיו הקור יורגש היטב במקומות בהם השבר היה קריטי, מחשמל את חיבורי הפלטינות.
שדרת העצב, השדרה המוכרת, עמוסה בדוכנים מלאים כל טוב מעצב העולם הזה. יש דוכנים של גלידות עתירות שומן, דוכני וידוי, דוכני ממחטות, כריות עם "כריות ספיגה" מוגברות וסרטי אהבה קיטשיים. יש גם דוכן המוכר כתפיים ובקבוקי דמעות מתוקות.
בקצה השדרה יש שער ברזל עצום ממדים ובו אשנב אל העולם שמנגד. הצצה חטופה תראה למציצים אנשים מחויכים, מצליחנים. אבל כמו לדרוך על יבלת, יחלפו על פני המדוכאים המציצים גם זוגות מאוהבים.
"לך! צא מכאן! ברח כל עוד נפשך בך"
בעומדי מול השער, נושם מלוא ריאותיי מאוויר השדרה הכבד, גמר לבי אומר לצאת אל העולם ההוא. אך אותה אשה יפה חסמה את דרכי, עיניה התהומיות היכו בי: "ברגע צאתך משער הברזל, תיאלץ להתחיל לחשוב גם על אחרים". עיניה החלולות חלפו על גופי במבט חוקר ויד נשלחה ללטף ללחיי, "לך! צא מכאן! ברח כל עוד נפשך בך. בועתך עוד קטנה ושבירה, נצל זאת וצא אל העולם הבא".
ליבי צנח. מבט מעמיק יותר על הסובב אותי הטיח את המציאות העגומה בפניי: כל הסובבים אותי כלואים בבועה שקופה, גם אני. השקט המעיק בשדרה מופר מידי פעם על ידי בכי חרישי ותו לא. אין דין ודברים, פרט לפינות הפסיכולוגים הרבות. אין שיח רחוב בין מכרים, יש רק לחישות ומונולוגים עצמיים, כל אחד מול ההשתקפות הניבטת מקירות הבועה הפרטית שלו.
שברי זוגות זה דבר כואב אבל יפה
מן הסתם יש משהו ממכר כאן באוויר. שברי זוגות זה דבר כואב אבל יפה. האמת כאן עצובה ויפה מאין כמוה. כולם כה מסוגרים בעצמם עד שאינם מבחינים כיצד נראים הם בעיני העוברים ושבים. אין צורך במסיכות, אין צורך בכרטיסי ביקור וירטואליים, לא במותגי לבוש ולא בתלושי משכורת, הדבר היחיד הנחוץ כדי לעבור את הסלקטור בכניסה לשדרה הוא עירום מוחלט. כאן, לאורך הדרך, ידאגו המתפרנסים מתעשיית העצב לנקות את הנכנסים ולהכינם אל החיים שמעבר לקצה, מעבר לשער הנכסף.
אז הבטתי בעיניה החלולות ומייד פצחתי במונולוג מצטדק. הרי יש לי את כל הסיבות שבעולם להיות כאן, ואלו המבקשים להיות תמימים, המבקשים להבין הכל על הכל, אינם מפסיקים לחפור. ידה נשלחה אל פי, מהסה בי. "כל עוד יש ברק בעיניים, ניתן להציל. החיים בחוץ יהיו קלים יותר. עיניים חלולות נוצרות עקב מבט אין סופי בהשתקפות הבועה, בהתרכזות בעצמך".
ועכשיו זה אושר. עברתי את שעברתי כדי ללמוד היכן ניתן לחבק כדי לתת חיבוק ולא כדי לקבל, לנשק במשאלה ליום טוב ולא בשאלה אם אני "מספיק טוב". להגשים, לחלום, ליישם, לפרוץ. הכל בהתחלה לבד, אבל אם יודע אדם לאן מועדות פניו, מאמין ורוצה בכל מאודו, גם אם שמש גם אם שלג, יום יבוא ויופתע כמה נוהרים אחריו.
בחוץ הכל גועש, נכון, לא קל, אבל הרבה יותר נחמד, יש שיח, יש דיאלוג, גם אם פעמים עצוב. האמת שנתגלתה בשדרה היא זו המובילה, היא המוליכה אותנו אל השער הבא. שער הביטחון, השקט והנחת. מעבר אליו, כך שמעתי, הסתיו כבר לא חודר ללב, גם לא החורף. יש עם מי להסתגר בבועה גדולה ומחממת.
אז עכשיו אני מולך, אתה מביט בי דרך האשנב. אם נקי אתה? זה רק אתה יודע, האם מוכן אתה לצעד הבא? הקשב עוד פעם למונולוג העצמי שלך, זה המהדהד בבועתך.
ובצאתך אלינו, מוכן אני לנהל איתך את הדיאלוג הראשון, זה שיטיח בפניך את האמת כפי שהסובבים אותך ראו עד כה, ראו והחרישו, או התריעו אך קולם לא חדר לבועתך.
זה לא יהיה נעים, אבל זה יהיה משחרר, אותך מכבלי הדיכאון, אותנו, ממה שנעשית בזמן האחרון. זה יהיה לא נעים אבל נכון, להבין כי בכל הקשור ללב שבור אין נקודת אל חזור, הדלת לשדרה בחזרה פתוחה תמיד.
אבל יותר מכל חשוב שתבין, כי שם בשדרה יש נקודת אל חזור, ושלב בו גם להציץ מהאשנב יהיה בלתי אפשרי. בדיוק כמו האשה ההיא.
האימייל של שי
- עוד רשימות וסיפורים על אהבה נכזבת
לפנייה לכתב/ת 
