המגפיים של בוגי
נראה שהרמטכ"ל לשעבר גרר את עצמו למצודת זאב אחרי שבלע כדור נגד בחילה וכאב ראש. מי שנעל בקריה נעליים גבוהות "בגלל הנחשים" - יגלה מהר מאוד שבבוץ הפוליטי הרוחש - יהיה עליו לנעול מגפיים עד הברכיים
הזיכרון נודד הערב ליום חורפי אחד בשנת 2004. ביום נעים ובהיר, הצטופף אדמירל אחד מוכר ומוערך על ספה חומה בבית מפלגת העבודה בתל אביב, לחץ לשמעון פרס את היד, והבטיח אלטרנטיבה. באותם ימים, עמי אילון היה הבטחה גדולה, ובקולו לא היה ולו בדל של היסוס. הוא ידע מה הוא רוצה: הוא רצה להיות ראש ממשלה. השבוע הוא התפוגג.
ארבע שנים אחרי, מצטרף גנרל אחר, משה יעלון שמו, אל הליכוד. הוא מהסס, הוא מגמגם, הוא לא בטוח שהוא בכלל רוצה להיות שם. האמת, אין לו יותר מדי שאיפות. הוא בא לעזור למדינה, בא לשים כתף, לתרום מניסיונו.
אבל הגנרל המתלבט לומר מהר. הליכוד הוא הבית, הוא אומר. תמיד רציתי להיות פה, לא בשום מקום אחר. יעלון גם למד מהר שבליכוד של ביבי נתניהו צריך לחתוך ימינה אם אתה רוצה להיות גבוה ברשימה לכנסת, קרוב לבני בגין. והוא למד שהבון טון בימים אלה הוא בגזרת ה"אף שעל". לא מוותרים, לא נסוגים, לא מרימים ידיים. אם הערבים רוצים שלום, שיבקשו יפה. הוא גם למד להדחיק מהר: את שאמר כראש אמ"ן על רמת הגולן צריך להשאיר להיסטוריה, ואת שהטיח במירי רגב גם עדיף לשכוח. בשביל מה צריך את כל הארכיונים האלה.
לא מוותרים, לא נסוגים, לא מרימים ידיים (צילום: עופר עמרם)
כשפרש מצה"ל, התלונן יעלון על הנעליים שהוא צריך לנעול בקריה בגלל הנחשים שמסתובבים על המדשאות. הוא נגעל מהפוליטיקה של המטכ"ל, מכל אלה שמחפשים לעקוץ אותו. כעת, עומד יעלון לגלות שאם בקריה הוא נאלץ ללכת עם נעליים גבוהות, הרי שבפוליטיקה הוא יצטרך ללכת עם מגפיים עד הברכיים כדי להתמודד עם הבוץ והיצורים הארסיים השוכנים בו. הססנותו - כן להיכנס, לא להיכנס, הלב לא, הראש כן - מרמזת לנו מי האיש: נסיך הגאות והשפל, הנעלב הפגוע שבא מהצבא לפוליטיקה כדי לעזור, אבל לא שוכח שלקחו לו ושתו לו. יעלון עוד עשוי לגלות, כי בפוליטיקה הוא לא גנרל, ולא אדמירל - אלא סתם חייל, שכולם מחייכים אליו, אבל עושים הכל כדי להפיל אותו לריצפה.
נתניהו, מצידו, יכול להיות מרוצה. בשבועות האחרונים צירף אל הליכוד שורה של אנשים,
שהעט משבח כמעט באופן טבעי. דן מרידור, בגין, יעלון, וכוכבים מהשורה השנייה גם כן. הדברים הרעים, הלכלוכים, עוד לא יצאו לאור. בחודשים הקרובים הם יצוצו.
בקדימה ובעבודה ידאגו להזכיר לציבור מי הם אנשי הליכוד, מי הם החברים של ביבי. אייל ארד וחבריו כבר מצחצחים חרבות. הם המתינו עד כה כדי לתת לנתניהו לבזבז את כל התחמושת על הכוכבים שלו. בעוד זמן קצר, הם מתכננים לזרוע שדה מוקשים לנתניהו ולאנשי הליכוד. וגם בלעדיהם, כשתתברר רשימת הליכוד לכנסת, וכשיתברר כי "אף שעל" בגין ו"אף שעל" יעלון יושבים גבוה גבוה ברשימה. מעניין איך יחוש יעלון כאשר תתפוגג אופוריית הפריימריז ויתברר כי במציאות הקואליציונית - הבטחות לא תמיד מתממשות.
לפנייה לכתב/ת 
