על יצורים ובני אנוש

אדם נכנס מרחוב סואן לגלריה קטנה שנראית מבחוץ כמו חנות. הוא נבלע בתוך עולם חדש שמדבר ברור, אם כי בלחש ובצניעות. הוא קולט רחשים, רואה יצורים שנראים אולי כצרצרים, אולי כזבובים, אך במבט שני הם מתגלים כיצורים שעדין לא הבשילו לכלל דרגת שם. במבט נוסף הם נראים כיצורים שבכלל לא נועדו להיות בעלי שם, ממש כמו שהתמונות עצמן לא נועדו לזכות בשם מעבר למספר, בדומה ליצירות אופוס מס' מ-1 עד אין סוף.

"חיים שמצויים בפעילות, שנעים, שזזים, שמתאמצים"

לוסי אלקויטי, אמנית ישראלית שיוצרת ומציגה בישראל בעשור האחרון, נתנה לנו הזדמנות להציץ לתוך עולם פנימי של דימויים שמייצגים קשיים, פצעים, כאבים וטראומות מסוגים וזמנים שונים, כשבכל מקרה ומצב הקושי מוטמע בעצם ההתמודדות עצמה.

"הקושי מוטמע בהתמודדות עצמה"

כל תמונה בתערוכה מייצגת סוג התמודדות כלשהו, כשהמסר הוא כי אין התמודדות זהה לכל אדם ולכל בעיה. בעזרת משיכות עט ודיו, קוים קליגרפיים בעלי עובי או דקות שונים, כתמי דיו בעלי בהירות שונה ושקיפות מתגוונת, מציגה לוסי אלקויטי סדרה של התמודדויות עם הקושי, הכאב והפחד שבקיום.

אלקויטי בעצם אומרת לנו שכל אדם חייב לגלות את ההתמודדות האישית שלו

לבעיות. לפעמים יש להוריד את הראש, לפעמים יש להרוס את קירות הכלא החונק אותך, לעיתים יש לשלב כוחות עם אחרים במצב דומה לשלך, לפעמים יש לפתוח את הפצע ולתת למוגלה ולדם לזרום החוצה לרגליך ולפעמים יש לשנות תדמית, או להתאפק ולחכות עד יעבור זעם.

בנוסף, אלקויטי באמצעות האסתטיקה, השלווה הוחוכמה מלמדת אותנו גם כי הקושי וההתמודדות ירדו צמודים לעולם ותפקידנו כבני אדם הוא לקבל את שניהם באהבה ולזרום עם הקוים, הכתמים והצורות המשתנות בעולם, שבו אולי הכל נקבע אבל הרשות נתונה.

• לפעמים בחושך, לוסי אלקויטי, גלריה טובה אוסמן, בן יהודה 100, תל אביב, נעילת התערוכה ב-27 לנובמבר, 2008