עסק קטן נסגר, במאה השמינית
שרידי כנסייה מהמאה השישית לספירה ובה רצפות פסיפס, גת ליצור יין ושרידים של אכסניה נחשפו בשמורת להב. המתחם ננטש במאה השמינית בעקבות משבר כלכלי שפקד את הארץ
חוקרים מהמחלקה למקרא ארכיאולוגיה ומזרח קדום באוניברסיטת בן-גוריון, שערכו בקיץ האחרון חפירות באזור שמורת להב בנגב, חשפו שרידי כנסייה מהמאה השישית לספירה ובה רצפות פסיפס, גת משוכללת ליצור יין, וככל הנראה, שרידים של אכסניה ששמשה עוברי אורח ועולי רגל נוצרים, שעשו דרכם מירושלים ומחברון לאזור באר שבע ומשם לסיני.
החפירה טרם העלתה ממצאים של מגורי נזירים במקום, אך מנהליה, ד"ר חיים גולדפוס וד"ר פטר פביאן מעריכים, בהסתמך על השרידים שנתגלו ואלו שעדיין לא נחפרו, כי האתר הארכיאולוגי שימש במהלך המאות השישית עד תחילת השמינית לספירה כמנזר שיתופי. המנזר שכן לא רחוק מהדרך הראשית שהובילה מירושלים דרומה וממיקומו, כמו גם מהגת והאכסניה שנמצאו בתחומו, מסיקים החוקרים כי תושביו התפרנסו ממכירת יין ומאספקת "שירותי דרך" לעוברי אורח ועולי רגל.
מבט מהאוויר על הכנסייה (צילום: SkyView)
על פי עדות ממצב כלי החרס באתר, חדל המנזר להתקיים במהלך המאה השמינית לספירה. החוקרים דוחים קשר בין נטישתו לבין כיבוש הארץ על ידי הערבים, תהליך שהושלם כ-100 שנה לפני הנטישה ועשוי היה לדחוק בהדרגה את הנוצרים מהאזור. "ככלל, מנזרים בארץ ישראל לא ננטשו בעקבות הכיבוש המוסלמי" קובע ד"ר פטר פביאן. "נטישת המנזר קשורה לשפל כלכלי שהתרחש בכל האזור לקראת סוף התקופה האומיית. המעבר של מרכז הח'ליפות המוסלמית מדמשק לבגדד גרם לדעיכה כלכלית שהשפיעה על כולם".
לאחר נטישת הכנסייה החל גם שוד מאסיבי ומאורגן היטב של אבנים ופריטים ארכיטקוניים מהמתחם. "פעילות השוד באה לידי ביטוי ברור בסידור וריכוז מכוון של עמודי הכנסייה ואבנים גדולות מקירות הכנסייה ובניית כבש להוצאת חומרי הבנייה, בסמוך לקיר הדרומי של הכנסייה", אומר ד"ר גולדפוס. יש לציין כי פירוק אבנים ממבנה שננטש ועשיית שימוש חוזר בהן, היא תופעה מוכרת ולא פעם מוצאים ארכיאולוגים מבנים המכילים אבני בניין ממבנים קדומים יותר.
פולחן קדושים
החופרים הבחינו בשני שלבים עיקריים בחיי מבנה הכנסייה, שבאו לידי ביטוי ברור באזור המזרחי של הכנסייה שבו נערכו שינויים והתאמות הקשורים, ככל הנראה, בפולחן הנוצרי של הערצת שרידי קדושים. פולחן זה, שהפך נפוץ בימי הביניים המרכזיים באירופה, התבטא בקבורתם של שרידי מתים שהוכרזו כקדושים מתחת לרצפת הכנסייה. הנוצרים האמינו כי השרידים מעניקים למבנה מימד של קדושה. החוקרים ציינו כי פולחן זה לא נפוץ בארץ ישראל, עם זאת באזור השפלה נתגלו מספר מבנים המעידים על פולחן קדושים, המתחיל להתפתח במאה השישית. אין כרגע עדויות על זליגה של המנהג מאירופה לארץ ישראל אך יש התאמה בין הממצאים באתרים שונים, אשר מעידה על נקודת זמן מסוימת בה החל המנהג להתפשט באזור השפלה וצפון הנגב.
סביר להניח כי שברים, לא מעטים, של פריטי שיש נדירים שנתגלו באזור הצפון-מזרחי של הכנסייה, כשהם מגובבים יחדיו, היו קשורים לעיטור הארכיטקטוני של האזור בו שמרו על השרידים הקדושים. שני קטעים של פסוקים מספר תהילים, ביוונית, עיטרו את רצפות הפסיפס שנשמרו בחלקן, באזור הצפון-מזרחי, המקודש, של הכנסייה. אחד מהפסוקים לקוח מתוך פרק י"ח ובו נכתב "חבלי שאול סבבוני קדמוני מוקשי מוות בצר לי אקרא אל יהוה".
החפירה הלימודית הנוכחית מהווה סנונית ראשונה בתוכנית עתידית של החוג למקרא ארכיאולוגיה ומזרח קדום באוניברסיטת בן-גוריון, בשיתוף עם מספר אוניברסיטאות מחו"ל, ללימוד מקיף של התרבות החומרית באזור דרום יהודה וצפון הנגב, במהלך התקופות הרומית והביזאנטית.
