700 חרדי בפסיכומטרי? אז מה

השבוע נתקלו עיניי בידיעה מרעישה: "שיאני הפסיכומטרי - חרדים שלא למדו אנגלית", הכריזה הכותרת, מזמינה אותי לקרוא על הפלא. שם בפנים, הסתתר לו הסיפור המלא על קבוצת חרדים הלומדים לבחינה המפורסמת במסגרת מכינת הטכניון. דוסים, נטולי ידע באנגלית ומתמטיקה, שהצליחו להשיג ממוצע נקודות שיפתח למענם גם את בית הספר לרפואה.

אכן התרשמתי, אבל לא מהסיבות "הנכונות". אולי בגלל שאני מכירה טוב מדי כמה מאמץ, דם, יזע ודמעות הושקעו בכל נקודה ונקודה בדרך לחלום הנכסף - תואר אקדמי שישלב אותם בשוק התעסוקה. אותה ידיעה תמימה הזכירה לי כתבה שהכנתי בעבר לשבועון חרדי. אז, בעיצומו של המאבק נגד תוכנית הליבה, נתבקשתי על ידי העורך לאתר בוגרי מוסדות חרדים שהצליחו לרכוש השכלה אקדמית. כדי לפאר את עמודי העיתון ב"יחידי סגולה" המנהלים קריירה משגשגת, על אף היותם מחוסרי ידע קודם במתמטיקה ובאנגלית.

כמו כל עבודת תחקיר הרבה טלפונים הורמו, בסופם נבחרה השלישייה המנצחת. והכתבה אכן זכתה להדים רבים. אך מה שזכור לי במיוחד, הוא הערה משותפת אותה ציין בפני כל אחד מהשלושה בנפרד, ושלא לציטוט: כולם ללא יוצא מן הכלל מתחו ביקורת על תוכניות הלימודים, נטולת האנגלית ומעוטת המתמטיקה, הנהוגה כיום במוסדות החרדים.

"היו הרבה סביבי שנפלו"

"לא תמיד זה היה כך", הזכיר לי אחד מהם. "ניתוק ובורות כזו בלימודי חול, זה משהו שהתפתח בשנים האחרונות". הוא מציין באוזני את שמו של אחד מתלמודי התורה הוותיקים בירושלים, שם עדיין, כמו בשמורת טבע של זנים נכחדים, אפשר לראות ילדים חרדים לומדים אנגלית. "גם אני למדתי שם", הוא מודה, "ואני מאמין כי הידע הבסיסי שרכשתי, הוא זה שאיפשר לי להצליח בהשלמת הפער שנוצר משנות הישיבה".

גם הבכיר בחברת ההיי-טק לא חסך בגילויים אישיים והתוודה כי גם היום, שנים אחרי, הוא עדיין מתקשה לכתוב באנגלית באופן שוטף. "היו הרבה סביבי שנפלו". סיפר בגילוי לב על שנות לימודיו האקדמיות, "לא כל אחד מסוגל למאמץ האדיר של רכישת כמות כזו של ידע בזמן קצר כל כך. חוסר הצלחה והכישלון תורגם אצל רבים מהנושרים לזעם. זעם על המערכת בה למדו שהביאה אותם למצבם הנוכחי".

האמת שגם היום, בעידן בו מכללות חרדיות הפכו למחזה נפוץ, המגזר לא בדיוק יודע איך לאכול את "התוצר החדש". חוסר פירגון, עליו דיברו השלושה, מהפחד כי הצלחתם בחוץ, תסחוף אחריהם את הקולגות לשעבר מספסל הכולל אל שוק העבודה. חרדה לא ברורה מיום המחר, שיביא בכנפיו יותר ויותר אקדמאים חרדים, וישנה באופן בלתי הפיך את פני החברה בה הם חיים.

לעניות דעתי, הורים הבוחרים בדרך חינוך לילדם, אמורים לשאת בתוצאותיה. גם היום, עדיין חסומה בפני רבים האפשרות הבסיסית לרכישת השכלה, מהטעם הפשוט, שצריך לגייס לשם כך, לא מעט כסף: למכינה, לשיעורי תגבור וללימודים עצמם. בהתחשב בעובדה כי רובם של הלומדים הם

 בעלי משפחות ומטופלים בילדים, אף רכיב הפרנסה בשנות הלמידה הוא גורם מרתיע.

ציבור ההורים החרדי עדיין לא הפנים את העובדה כי הבחירה המודעת במינימליזם של מקצועות החול מחייבת במקביל הערכות לעתידו המקצועי של הילד, במידה שיבחר בו. מוכנות לכך שחוץ מהחיסכון המסורתי לצרכי חתונה עבור הבן, צריך להשאיר בצד משהו ללימודים אקדמאים.

מה שבטוח הוא, ששינוי עמדה בכל הנוגע ללימודי החול בגיל צעיר ילך ויעמיק ככל שמעגל האקדמיזציה החרדית יתרחב. אולי יהיה מי שיגלה, כי גם בשעות החשבון הקיימות, יש מקום לשיפור ברמתם של המורים וניצול טוב יותר של הזמן המדוד העומד לרשותם. גם האנגלית, כך לפחות אני מקווה, תחדש את פניה. ותחזור לתפוס את מקומה, במסגרת לימודי היסודי, כבעבר. ומי יודע? אולי 700 בפסיכומטרי אצל חרדי, לא יהפוך להיות סנסציה המחייבת כותרות בעיתונים, אלא שיגרה מבורכת.