דר' ביונסה ומיס פירס
באלבומה החדש מציגה ביונסה את "האני האחר" שלה, סשה פירס, ומחלקת את השירים בין השקט והעדין לחייתי והפרוע. התוצאה היא אלבום מהוקצע שעושה את העבודה
כמעט שלוש שנים עברו מאז אלבומה האחרון של ביונסה נואלס ובימים בהם המיתון חוגג ואיש לא מחכה לה מחוץ לבית עם שקי כסף של הכנסות מאלבומים, מדובר בתקופת ביניים לא קצרה. על פי דבריה שלה – כמעט בכל התקופה הזו אספה חומרים, הקליטה והיתה המפיקה המרכזית באלבום החדש שלה, "I Am… Sasha Fierce".
ההסבר של ביונסה לשם המוזר דווקא פשוט: בראיונות שהעניקה לתקשורת לאחרונה, סיפרה ביונסה שסשה פירס היא "האני האחר" שלה, הדמות אליה היא נכנסת כשהיא עוסקת במוזיקה, בין אם באולפן ההקלטות או על הבמה. פירס הדמיונית גם סיפקה במה לקמפיין אינטרנטי מיוחד, שהושק לקראת האלבום, בו התבקשו חובבי מוזיקה לנחש מיהי אותה אלמונית שמסתתרת מאחורי השם המוזר, על פי רמזים שהופצו ברחבי הרשת. אי אפשר שלא לחוש שהקמפיין הוא ניסיון לעורר את העניין בדיווה, שמעט דעך בזמן שהנמיכה פרופיל.
"I Am… Sasha Fierce", כבר אמרנו, הוא פרי עבודה מאומצת וממושכת והתוצאה נשמעת היטב באלבום החדש. מדובר בהפקה שמתחילתה ועד לסופה ניתן להגדירה כגדולה, מתוזמרת היטב, מושקעת ורצינית. לצד ביונסה עבדו על האלבום כמה שמות גדולים בתעשיית המוזיקה השחורה כדוגמת רודני ג'רקינס, שעבד בעבר גם איתה (על להיט הענק "Déjà Vu"), גם עם להקתה לשעבר - שלא לומר העבר הרחוק - "דסטיני'ז צ'יילד" ועם כוכבי היפ הופ רבים אחרים. באלבום הופקד ג'רקינס על "Scared Of Lonely", השיר המקסים הסוגר את האלבום.
האלבום החדש, בגרסתו הנמכרת בישראל, מחולק לשני דיסקים, בכל אחד מהם שמונה שירים. זו החלטה אמיצה אך שנויה במחלוקת עוד לפני האזנה ראשונה, שמותירה את המאזינים לאלבום חלוקים לשני מחנות בעל כורחם. מצד אחד חובבי ביונסה השקטה והעדינה, ומצד שני החייתית והפרועה יותר.
משאיר טעם טוב באוזן (צילום: AP)
שמונת השירים הראשונים שקטים, שקטים מאוד, וכששומעים אותם במרוכז הם נדמים שקטים מאי פעם עבור ביונסה. הבאים בתור (בדיסק השני) קצביים יותר, ונעים בין היפ הופ מלודי ורך לאלקטרוניקה מועדונית.
בחלקו הראשון של האלבום, ביונסה מרסנת את עצמה ושומרת אל יחס תואם בינה לבין העוצמה ההפקתית. זה לרוב יתרון, כפי שאפשר להיווכח בשיר הברודוויי-סטייל "Halo" והסינגל המוכר "If I Were a Boy". על החלק השני של האלבום משתלטת ביונסה הפרועה והמסיבתית - אולי באופן שמשרת את אותו אלטר-אגו שהיא אימצה. גם כאן דווקא שני השירים הראשונים בדיסק הם החזקים יותר, בדגש על "Radio" המוצלח, ועל "Single Ladies", שיר שהקליפ שלו זכה כבר לחיקוי ב"סטרדיי נייט לייב" בעזרתה האדיבה של "הרקדנית האלסטית" ג'סטין טימברלייק.
האם "I Am…" הוא הדבר הכי גדול שביונסה עשתה עד עכשיו? האם ניתן לשמוע כאן התקדמות או חידוש היסטרי מאז "B-day", האלבום הקודם שלה? התשובה לאו דווקא חיובית, אבל בסך הכל מדובר באלבום מהוקצע שעושה את העבודה, מספק מנה גדושה למעריצי הכוכבת ומסתיים בטעם מאוד טוב באוזן.
ביונסה, "I Am… Sasha Fierce", אנ אמ סי
