התרעה חמה: מכנסי שק בצה"ל

לכל ברור כי צה"ל יכול היה לחסוך מעצמו חלק ניכר מתלאותיו במלחמת לבנון השנייה, אילו היה כופה על המשרתים בו משמעת נוקשה בהרבה מזו של טרם המלחמה. עם זאת, נראה כי לקח אכיפת המשמעת הצבאית כלל לא הופק בארגון.

אין כל צורך בדו"חות מיוחדים על מנת לדעת מה מידת המשמעת השוררת היום בפועל בצה"ל לאחר אותה מלחמה. אמת המידה הברורה והמוחלטת לכך היא הופעתם, לבושם והתנהגותם של החיילים, כפי שבאים לביטוי בעת שהם נחשפים לציבור בתחבורה הציבורית וברחובות הערים.

שורה של פשרות בתחום ההופעה הצבאית המחייבת, שראשיתה בוויתור ככל הנראה היחיד בעולם על חבישת הכומתה והמשכה באישור לגידול זיפי זקן, הביאה את החיילים של היום למצב שבו הלבוש הצבאי הנהוג אצלם מעיד על העדר מוחלט של קשר בין הפקודות בתחום זה לבין ביצוען בפועל.

חזיון נפוץ הוא החולצות המלוכלכות והמקומטות המשורבבות מחוץ למכנסיים, יחד עם הגופיות הלבנות הגולשות להן מעבר לשרוולי החולצה, שכפתוריה אינם רכוסים. כל אלה יחד, המכנסיים השמוטים כלפי מטה וזיפי הלחיים שמלמעלה יוצרים תחושה כאילו היה מדובר בחיילים לשעבר או ליתר דיוק בפליטים של צבא מובס.

אל המראה הצבאי העלוב של רבים מהחיילים מצטרפות החיילות הלובשות את מכנסי הגיזרה הנמוכה עד בלי די, שגם היא אושרה בתקנה מתוצרת צה"ל. אל המכנסיים השמוטים ברשלנות חושפת תחתונים, נלווה פעמים רבות שיער פזור בתוספת  חולצת טי כלשהי שבאה במקום החולצה הצבאית. לאחרונה נראה חידוש נוסף בגזרת מכנסי הבנות - מכנסיים שהם לא יותר מערימה של בד התלוייה בקושי על המותן ומתנדנדת כשק בין רגלי הלוחמות, כמיטב אופנת הארלם וחקייניה.

תקצר היריעה מלדון כאן בתופעה הנלווית כמובן מאליו ללבוש המוזנח, שהיא התנהגותם נטולת הנימוס המינימלי של רבים מהחיילים והחיילות.

מאחורי המראה החיצוני המביש וההתנהגות חסרת המעצורים של רבים מהחיילים, מסתתרת בעיה חמורה הרבה יותר - אחריותם של המפקדים לתופעה. התעלמותם בכל הרמות ממה שתואר כאן מלמדת על כך שלא התחוור להם כראוי הקשר בינה לבין רמת הביצוע העלובה שאותה יפיקו מחייליהם לכשיידרשו לכך, או על כך שהם אינם מסוגלים לכפות על חייליהם משמעת בסיסית. כך או כך - מדובר בסימפטום בעייתי מאין כמוהו, הנוגע בתפקודו הבסיסי של הארגון לכל עומקו ורוחבו.

לפני זמן מה פניתי ללשכת הרמטכ"ל בשאלה בנושא הנדון כאן. התשובה שהתקבלה ממזכירות הפיקוד העליון לימדה אותו על כך שעניין הופעתם החיצונית של חיילי צה"ל איננו ניצב בראש סדרי העדיפויות של המטכ"ל. ואכן - מראה החיילים מלמד על תקפותה של מסקנה זו.

טעות חמורה יש למי שסבורים שניתן להביא את הארגון לרמת ביצוע טובה יותר מזו של קיץ 2006 רק על ידי הגברת האימונים. האבות המיייסדים של הארגון למדו על בשרם ולימדו את דורות ההמשך את כלל הברזל, שנכתב בדם, בדבר המשמעת שאיננה ניתנת לחלוקה בין הזמן שבו מכינים את הכוח לבין זה שבו מפעילים את הכוח. חייל מרושל המתנהג בחוצפה ברכבת, באוטובוס וברחוב הוא חייל שלא יפיק מעצמו את הנדרש בשעת המבחן.

ניתן גם להניח שמפקדיו המאפשרים לו להיות מרושל בלבושו, אינם דורשים ממנו רמת ביצוע גבוהה באימונים. כדאי שהמסקנות המבצעיות המיידיות המשתמעות מהופעתם של החיילים והחיילות, יטרידו את מפקדי צה"ל לאין שיעור יותר ממה שמקובל אצלם היום.

אל"מ (מיל') יהודה וגמן, מדריך מומחה בתורות צבאיות ובהיסטוריה של צה"ל