אזהרת רווח
הופעת האנטי-אולמרט של לבני הייתה פלקטית, והרווח מוטל בספק. אפללו הציע התפטרות מהממשלה, אבל החברים של אולמרט שתקו. אולי לפחות ישתלחו בנתניהו, היא מקווה. וגם: מה אמר הסקר הפנימי, ולמה קדימה לא תלך עם ש"ס?
האם לבני הצליחה? לא ברור. מצד אחד, לא נותרה לה ברירה. היא הייתה חייבת לעשות משהו, לגלות מנהיגות. מיסיס קלין לא יכלה לצפות על ההודעה של מזוז מהטריבונה. על הדרך, היא גם הצליחה לאחד סביבה את הסיעה, להביא כמעט את כולם לעמוד מאחוריה. בשיחות אל תוך הלילה, עשתה לבני לבכירי קדימה את המוות, דרשה מהם להתייצב מאחורי קריאתה.
מצד שני, נותרו התהיות. איפה הייתה לבני לפני שנה? איפה הייתה בווינוגרד, ואחרי טלנסקי? אלמלא אהוד ברק, ספק אם משהו היה זז בקדימה, וספק אם היא הייתה יושבת ראש המפלגה היום. השרים והח"כים התייצבו אומנם לישיבה, אבל דליה איציק, חיים רמון ושאול מופז מילאו פיהם מים. נאלמו דום. רמון ואיציק פשוט לא יכלו לומר מילה. אולמרט בכל זאת חבר, ועם כל הכבוד ללבני - את החברות הזו לא זורקים לפח. גם לא בשביל הקמפיין, בוודאי שלא בשביל לבני.
איציק ורמון המליצו ללבני לדבר עם ראש הממשלה, ללכת אליו בצורה מסודרת, כפי שהם עשו, לנסות לשכנע אותו ללכת הביתה בשקט. היא חשבה שצריך לרוץ קדימה. הם חשבו שאולי כדאי לחכות כמה ימים, לפעול אחרת, אולי להכין מכתב ולהחתים את חברי הסיעה. הבעיה, אומר שר בכיר בקדימה, היא שאין עם מי לדבר. אולמרט לא מוכן לשמוע וללכת, למרות ששום דבר טוב לא יוצא לו מההתנהגות הזו. ועדיין, היו מי שחשו אי נוחות גדולה מהופעת לבני. בקדימה יש אנשים עדינים, שלא אוהבים השפלות, שעדיין אוהבים את אולמרט ולא רוצים לשחוט אותו בפומבי.
מופז ולבני. הנכס האלקטורלי הראשי (צילום: גיל יוחנן)
השאלה הגדולה היא כיצד יושפע הציבור. האם המהלך יחזיר את הבוחרים שברחו לליכוד? השר מאיר שטרית, שלא נוהג להסתתר מאחורי האצבע, קרא לילד בשמו. "ראש הממשלה לא מתכוון לזוז ממקומו", אמר אחרי ישיבת הסיעה. "הוא יישאר בתפקידו עד אחרי הבחירות. הסיעה אמרה מה היא הנורמה שלפיה צריכה קדימה לנהוג, אבל האמירה הזו לא תשנה דבר". שטרית הוסיף: "אני גם מזכיר שהגשת כתב אישום איננה הרשעה". ובעצם, מה היה קורה לו אולמרט היה נעתר והולך הביתה. האם 70 יום בלשכת ראש הממשלה, בעיצומו של משבר כלכלי, היו מסייעים ללבני ולקדימה? האם זה היה מביא מנדטים?
האסטרטג ארנון פרלמן, ששימש כיועצו של אריק שרון, עקב אחר הופעתה של לבני וחושב שהיא לא תרוויח ממנה כלום. "למען האמת", הוא אומר, "לא ממש נפל דבר בישראל. עדיין יש שימוע. חוץ מזה, ההופעה של לבני הייתה פלקטית. הטון היה חיוור, יבבני משהו. היא עשתה אתמול את מה שכולם ציפו ממנה לעשות לפני שנה. לבני נראתה כמי שיושבת על סיפון הטיטאניק, ומטיפה לקברניט שעליו להתחיל לסובב את הסוכר בתה ימינה, ולא שמאלה".
ממשלה בלי חרדים?
בסוף השבוע שעבר הראו הסקרים שהליכוד מגדיל את הפער מול קדימה. מצעד הכוכבים של נתניהו הצליח מעבר למשוער. למי ששאל הבהירה לבני: אני לא מודאגת. מרוב שלא הייתה מודאגת, לבני הזמינה סקר עומק מקלמן גאייר, הסוקר של קדימה. התוצאות נראו עבורם טובות מאלה שהתפרסמו בימים האחרונים. המאבק מול ביבי נראה בסקר הזה צמוד, קרב ראש בראש.
בקדימה טוענים שנתניהו מסתתר, שותק כדי לא ליפול לבורות. נוציא אותו מהקונכיה, מבטיחה לבני. נזכיר לכולם מי הוא, מי האנשים סביבו.
בסוף השבוע צפויים שלושה מבכירי קדימה - דליה איציק, חיים רמון ושאול מופז - לערוך "בליץ תקשורתי" בערוצי הטלוויזיה. לבני כבר עשתה את הסיבוב שלה, אך יועציה לא מתלהבים מההופעות, שחלקן נראות מצועצעות מעט.
לכן, נשלחים בסוף השבוע הזה האחרים לחזית. מופז הוא הקלף הביטחוני, אחד הנכסים האלקטורליים היחידים שיש לקדימה, מלבד איציק; על יו"ר הכנסת הוטל להזכיר לציבור מיהו נתניהו, להראות שהוא מתרפס בפני ש"ס והחרדים, להאשים אותו בגריסת הפנסיות; ורמון הוא פשוט רמון. מה שלא יאמר, הוא יאמר את זה טוב. כשצריך להשתלח בנתניהו, רמון יעשה את העבודה טוב מכל אחד אחר.
ואפרופו החרדים, לבני ממשיכה להתרחק מהם. לו זה היה תלוי בה, הם היו נשארים מחוץ לממשלה הבאה. היא בעד מסורת, מבהירה לבני, אבל נגד כפיה - וש"ס מנסים לכפות על המדינה הזו את הערכים שלהם, את הנורמות שלהם, את הסקטוריאליות. לבני מאמינה שהיא יכולה להגיע להבנות עם מפלגת הימין החדשה, ה"זבולונים", ואפילו עם ליברמן. רק לא עם ש"ס.
הרפיסות של ברק
בסקר של קדימה התגלה פרט מעניין נוסף: רק כשלושים אחוז מהמצביעים של מפלגת העבודה ב-2006 מתכוונים להצביע לה שוב בבחירות הקרובות. בחשבון פשוט, מדובר בכשישה מנדטים. הסוקר גאייר מעריך שהעבודה נעה איפשהו בין שבעה לעשרה מנדטים. בכל זאת, בסוף יש אנרציה, ורחמים. אבל הבוחרים רוצים להעניש רק אדם אחד: את ברק. על וינוגרד; על שנכנס לממשלה; על שהיה שם, לצדו של אולמרט; על שזיגזג.
בינתיים, יו"ר העבודה שוב הסתבך השבוע. סאגת השריון של בנימין בן אליעזר עשתה נזק למפלגה. שוב הם ירו פנימה, לתוך הנגמ"ש של עצמם, למרות שיו"ר המשמרת הצעירה צודק בעתירתו שהובילה לסחרור. כשהבין שאין לו ברירה, בן אליעזר הרים ידיים והודיע שיתמודד. בקרב הפעילים שלו, ניכר זעם. לא על העותר, מעיין אמודאי, אלא נגד ברק. הם מכנים את ההתנהגות שלו "כשל מנהיגותי", רפיסות ממש. אם אפילו יו"ר הצעירים לא מקשיב לו, אז מי כן?
"אמרתי לברק שאני לא רוצה הצבעה חשאית, לא רוצה ועדת חוקה, לא רוצה כלום", טוען בן אליעזר. "הם עסוקים כולם בשריון של פואד. די. די. יש לי בקושי יומיים לרוץ, אבל אני רץ. הייתי שר ביטחון, הייתי בעוד כמה תפקידים. העבר שלי יעמוד לי". ועכשיו, כשפואד לא משוריין, נותר רק להמתין לגדודי המצביעים שחוזרים לעבודה.
לפנייה לכתב/ת 
