אל תשליכני? אל תעשקני!

החרדה כי לעת זיקנה ניהפך סיעודיים מניעה יותר מ-4 מיליון מאתנו לשלם מדי חודש-בחודשו פרמיות בעבור פוליסות ביטוח סיעודיות.

על פי רוב, הפוליסות הסיעודיות נרכשות על ידי קופות-החולים. ואולם את הפרמיות משלמים חברי הקופה, והן משולשלות לכיסם של תאגידי ביטוח מסחריים, שכל עניינם עשיית רווח.

קשיש שנהפך סיעודי זקוק לגמלת הסיעוד כאוויר לנשימה כדי לסיים את חייו בכבוד. ואולם כאשר הוא פונה לעזרתה של קופת-החולים כדי לקבל את הגמלה, זו מפנה אותו אל תאגיד הביטוח. או אז מתברר לקשיש כי עליו להתמודד לבד עם סוללת עורכי-דין ומומחים.

הדרך לקבלת הגמלה כרוכה במשא-ומתן ארוך ומייגע - לעתים דרך בתי-המשפט. גם בסוף הדרך, כאשר הקשיש כבר זוכה לגמלה המיוחלת, מחכה לו "טריק" שתאגידי הביטוח מצאו כדי לשלשל לכיסן נתח נכבד מגמלת הקשיש.

מהגמלה החודשית, תאגידי הביטוח מנכים פרמיות; מדוע שהקשיש ימשיך לשלם פרמיות כאשר אין מחלוקת כי הוא כבר זכאי לגמלה? הדבר מנוגד לכל היגיון ביטוחי. הרי משלמים פרמיות רק בעבור סיכונים שעדיין לא התממשו.

אולי הקשישים שבו להיות נערים פתאום?

זאת גם לא הבינו רחל וראובן עשור. חברת הביטוח דקלה הכירה בבני הזוג כזכאים לגמלת סיעוד חודשית, אך לאחר שהחלו לקבל את הגמלה, הסתבר להם כי דקלה מנכה מהגמלה פרמיות.

"איזו עזות מצח", טענו נציגי דקלה בפני השופטת ישראלה קראי-גירון מבית-משפט השלום בקריות שאליו פנו בני הזוג. "הקשישים האלה חושבים שהכול מגיע להם בחינם. מאיפה הם חושבים יבוא הכסף לשלם למומחים שלנו כדי שיבדקו מדי חודש אם הקשישים לא מחדשים בסתר את נעוריהם". 

תשובה זו עוררה תמיהות אצל השופטת קראי-גירון. הרי פוליסת דקלה משלמת גמלת סיעוד רק לאחר שמומחי החברה מגיעים למסקנה כי המצב בלתי-הפיך. קשה להבין אפוא את הצורך לבדוק מדי חודש אם הקשיש עדיין סיעודי.

ציפיותיו הסבירות של מבוטח הרוכש ביטוח סיעודי, המשיכה השופטת וקבעה, הן לקבל בבוא העת סכום מקסימלי לקיום צרכיו בעת קשה. "מבוטח כזה אינו מעלה על דעתו כי לכשיהפוך סיעודי, ינוכה מגמלתו סכום כלשהו שאינו לצורך טיפול בצרכיו הסיעודיים".

בסופו של דיון, אם כן, הורתה השופטת לדקלה להשיב לבני הזוג עשור את סכומי הפרמיות שנגבו מהם שלא כדין.

בראש ובראשונה - ניצחון מוסרי

דקלה לא ויתרה, ועירערה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, שם דחו את ערעורה. "כאשר מדובר במבוטח שהפך להיות סיעודי לצמיתות ואשר אינו חשוף יותר לסיכון כי מקרה הביטוח יתממש", קבע בית-המשפט בפשטות, "אין מקום להטיל על המבוטח את החובה להמשיך ולשלם פרמיות".

למה לא לנסות את מזלנו בבית-המשפט העליון, חשבו מנהלי דקלה. ואולם כדי לערער על פסק דין בגלגול שלישי, לאחר שכבר שתי ערכאות (השלום והמחוזי) דנו במחלוקת, יש צורך לקבל רשות ערעור מאחד משופטי בית-המשפט העליון.

בקשת דקלה לתת לה רשות לערער הובאה בפני השופט יורם דנציגר. לו היה ברצון דקלה לשכנע את בית-המשפט כי לשון הפוליסה ברורה וחד-משמעית, וכי לא היה מקום לקבוע כי מבוטח בפוליסה נהנה מפטור מתשלום פרמיות לאחר קרות אירוע הביטוח, היה עליה להביא את הפוליסה בפני בית-המשפט, קבע השופט.

דקלה נמנעה מהצגת הפוליסה, והימנעות זו מקימה חזקה, פסק השופט, כי הצגת הפוליסה היתה מוכיחה את ההיפך.

בקשת דקלה למתן רשות לערער נדחתה אם כן. בני הזוג עשור זכו להביא לעולם הלכה תקדימית המיטיבה עם קשישים במצבם. אלא שבינתיים, למרבה הצער, הלכו בני הזוג לעולמם, ולא זכו ליהנות מניצחונם המשפטי - ומעבר לכל המוסרי - בבתי-המשפט.

בשולי הדברים יש לציין כי על פי הנחיות המפקח על הביטוח, אסור לחברות הביטוח לנכות פרמיות מגמלת הסיעוד. אלא שהמפקח קבע משום מה כי הנחיותיו יחולו רק על "פוליסות לביטוח סיעודי קבוצתי חדשות שימכרו (או יחודשו) החל ב-1 ביולי 2004 אילך".

בשוק קיימות פוליסות רבות מאוד שהוצאו קודם לתאריך זה. החידוש בפסק-הדין הוא בקביעה כי בכל הפוליסות, גם באלה שקדמו להנחיית המפקח, אסור לחברות הביטוח לנכות פרמיות מגמלת הסיעוד.

הכותב הוא עורך-דין מומחה לדיני ביטוח