קילר הפושרת

"עמוק

הלוואי שהייתי עמוק

עמוק כמו שאני

כמו שאני

יומרני" - שלומי שבן

שירות לציבור: המדריך המלא לזיהוי להקה שאין שום סיבה לשמוע

1. היא מכריזה על עצמה כלהקה הכי גדולה בעולם

2. בחוברת האלבום שלה אפשר למצוא שלל פורטרטים של חברי הלהקה, אבל לא את מילות השירים

3. התספורת החדשה של הסולן זוכה ליותר כותרות מאשר התוכן של האלבום החדש

אלבום חדש מצדיק את הוצאתו אם הוא עומד באחד משני תנאים: או שהלהקה מביאה לאוזניים משהו חדש ורענן, או שהיא מבצעת בצורה מעניינת משהו מוּכר. הקילרז מנגנים מוזיקה שכבר שמענו, כותבים מילים שכבר קראנו ועושים את זה בלי טיפת דמיון, רעננות או תשוקה.

תתחדש על התספורת, ברנדון (שני משמאל)

אין ספק, החבר'ה הם לא חבורה של סיד וישסים והם יודעים איך לנגן בכלים שהם מחזיקים (מלבד ברנדון פלאוורז, שחייב לקחת שיעורי שירה, דחוף). אבל הם לא עושים עם הכלים האלה שום דבר מעניין מלבד מלאכת פסיפס קפדנית של "העתק-הדבק". ריף סינתיסייזר מעניין של דוראן דוראן? לקחנו! קטע תופים של ג'וי דיוויז'ן? לקחנו! רוק בריטי מהאייטיז? כל דבר שטלוויז'ן אי פעם עשו? תעמיסו לי שתי מכולות, אני משלם במזומן!

"אבל יש להם קצב טוב", "כיף לשמוע אותם באוטו", "חוסר העומק הוא חלק מהעניין", מסנגרים חובבי הקילרז. להם אני עונה: גם לווישרים שלכם יש קצב טוב, אין להם עומק ותמיד טוב שהם באוטו. יותר מזה, גם הווישרים שלכם יודעים ליצור קצב רקיד שייתקע לכם בראש יום שלם. זו לא חוכמה גדולה, ולראיה: הווישרים שלכם לא הוחתמו ב-Island ולא מכרו בבריטניה 200 אלף עותקים בשבוע הראשון. אבל הקילרז כן, ושאלת מיליון הליש"ט היא: למה?

ובכן, כי הקילרז לא ממש מוכרים מוזיקה. הם מוכרים מוצר מלוטש ובוהק, בעטיפה צבעונית ומקושטת ובהפקה שתעוור עיני צדיק. המוצר הזה מקודם בכל הכוח באפיקים המקובלים: ערוצי הקליפים, מדורי הבידור והרכילות, תחנות הלהיטים (ומהו להיט רדיו בימינו? שיר שמערכת יחסי הציבור החליטה לקדם בכל כוחה, ללא קשר לאיכותו). ואז כולם רוצים אחד כזה על המדף, כי זה מאסט.

אבל כמו כל להיט שיווקי ססגוני, גם בתוך המוצר הזה יש מרכיבים זולים ומשומשים, שמחזיקים רק כמה חודשים לפני שהם נשברים או שנשבר לנו מהם. סביר להניח שאם תפתחו את ברנדון פלאוורז תמצאו על הלב שלו תווית: 100% פלסטיק, Made in Taiwan.

בניגוד לאלבום הבכורה הקליל, ניכר הפעם בפלאוורז ובלהקתו שהם לא רוצים להיחשף כפועלי-פופ פשוטים, אלא מתיימרים להגיד משהו, להגיע לגבהים, אולי אפילו - אם אלת המזל תאיר להם פנים והתספורת של פלאוורז תגרוף די תשומת לב - לחלוק עם כריס מרטין איזה פרס MTV.

אבל הם נופלים במקום בו שלומי שבן זינק: הוא הודה ביומרנותו (המבורכת, במקרה שלו) וקרץ בעין דומעת. הקילרז מתעלמים לחלוטין מהאפשרות השערורייתית שהיומרה שלהם חסרת כיסוי וממשיכים לדהור על כרכרת הדלעת הריקה אל ארץ הפלאות של "הלהקה הכי גדולה בעולם". אם יגיעו, מחכה להם הרבה מאוד כסף וריקנות גדולה אפילו יותר. למרבה הצער, גם אנחנו נאלץ לחלוק איתם את הריקנות הזו, עד שעורכי הרדיו ימצמצו ויגלו שהמלך הוא עירום, ויש לו סינגל קטן במיוחד.

Killers - Day & Age (הליקון / Island)