גברים, נדפקנו. ובעתיד יהיה רע יותר

אחי היקרים והשעירים למין הגברי – יש לי בשורות טובות ובשורות רעות. נתחיל מהרעות – לאחר התבוננות בתהליך האבולוציוני של ההורות הגברית הבנתי שאין מנוס ממסקנה אחת פשוטה: חברים, נדפקנו.

אם לפני עשרות אלפי שנים תפקידנו המכובד בעניין הזה של ייצור וגידול גורים התמצה במכת נבוט אחת מדויקת והפריה זריזה, היום העסק כבר לא כל כך פשוט ומהנה.

"תפסיק להשתפך"

עכשיו, חכו רק רגע, לפני שאתם רצים לטוקבקים להסביר לי עד כמה אני טמבל. ברור שאני יכול להרחיב כאן עד כמה גדול האושר הגלום בחיבור עמוק ואמיתי לילדים שלנו, כמה מעורבות גברית הדוקה כמו זו הנשית תגרום לכך שנהיה הורים יותר טובים מאלו שהיו לנו, וכו' וכו'. הבעיה היא שזה יהיה מאוד קלישאתי ובכלל לא מצחיק, כך שארשה לעצמי להמשיך בשלי או כמו שאומר חברי הטוב ר': "תפסיק להשתפך על הילדה שלך ותגלגל משהו".

לא יודע כמה מכם שמו לב לעניין, אבל אני כמעט בטוח שאנחנו האבות הצעירים, עושים היום הרבה יותר ממה שהאבות שלנו עשו לפני עשרים-שלושים שנה. אמנם את זיכרונות הילדות הצלחתי להדחיק חזק ועמוק, וטוב שכך, אבל בכל זאת נראה לי שהאבות באותה תקופה, לפחות אלו שאני הכרתי, לא באמת עשו הרבה.

כלומר, הם עבדו ופרנסו, לימדו אותנו לרכוב על אופניים, לבעוט בכדור ישר אל החלון של השכנים שהם לא סבלו ולהתחבא בשיחים ועוד כל מיני דברים קטנים ושימושיים כאלה. אבל בתכלס, בזה בערך התמצה תפקידם. מה שהשאיר להם די הרבה זמן פנוי לראות כדורגל (טוב, בעצם אולי לא. אז היה רק את הערוץ הראשון), לעשות את עצמם כאילו הם מתקנים משהו באוטו או סתם לבהות בתקרה.

הם לא קמו אל הילדים בלילה, לא היה להם מושג מה בדיוק הילד אמור לאכול ובטח שלא ידעו להסביר על ההבדלים האקוטיים בין החינוך האנתרופוסופי לזה האורגני-דמוקרטי. הם אפילו לא נדרשו להיכנס לחדר הלידה.

הכל השתנה, לרעה

אנחנו לעומתם נדפקנו. כבר אמרתי את זה, נכון? מבחינת נשותינו היקרות זה ברור מאליו שנהיה שותפים מלאים לכל החלטה, היסוס או חרדה בכל מה שקשור לילדים, החל משלב הרעיון ועד לתפעול היומיומי.

בחיים לא חשבתי שאדע כל כך הרבה על האנטומיה הנשית, על תהליכי הלידה, תזונת תינוקות, התפתחות מוטורית, תכנים חינוכיים, סוגי מוצצים, משחות טבעיות מחלב קואלה לפריחות וגירודים וסוגי צואה לפי צבע ומרקם. אפילו לא עלה בדעתי שאצטרך לשלוט במיומנויות מסעירות כמו עיסוי פרינאום.

מצד שני, גם לא ממש תיארתי לעצמי ששמה של בתי ייקבע בתקשור עם המלאך גבריאל. או שזה היה רפאל? לא זוכר, אבל בכל מקרה זה סיפור לטור אחר. בקיצור, הכול השתנה. לרעה, כמובן. ושלא תחשבו שאצל כולם זה כך וזו טבעה של האבולוציה הגברית.

יהיה יותר גרוע

לא מזמן ראיתי סרט תיעודי על שבט סיני באיזה חור בהרים שבו מצבם של הגברים הכי קרוב למצב האידיאלי שאבותינו חוו לפני עשרות אלפי שנים. הגברים הסינים הנ"ל משמשים כפרי הרבעה פר אקסלנס. תפקידם הוא להפרות את הנשים ולחזור לראות כדורגל או סתם להתבטל עם הפנדות בהרים.

לאחר שביצעו את תפקידם אין מהם שום דרישה או טענה נשית לאורך כל ימי חייו של הפעוט. להיפך, גם אם יתעורר בהם חשק עז לקום באמצע הלילה אל התינוק הצורח ומלא הצואה, זה לא אפשרי, מהסיבה הפשוטה שהנשים בכלל לא מתירות להם לגור איתן תחת קורת גג אחת. תחשבו על כל האופציות שאורח החיים המופלא הזה פותח בפני הגברים המקומיים. מי אמר שאין מה ללמוד מהסינים חוץ מאיך לדכא ביעילות מרי אזרחי?

ועכשיו לבשורות הטובות. יהיה יותר גרוע. הרבה יותר. אבל לא לנו, חברים. הנכדים שלנו וצאצאיהם הם אלה שיאכלו קש. אני מוכן להמר במיטב הכסף שאין לי, שבעוד שלושים-ארבעים שנה תוכלו לחזות בגבר חולץ בפומבי שד מלאכותי ומניק עולל, בעוד האם שלצידו שותה הפוך קטן ומעלעלת במדור הספורט.

משם הדרך תהיה קצרה עד שהטרנספורמציה תושלם סופית וגברים ישוטטו להם עם כרס של חודש תשיעי, כאבי גב והתפרצויות הורמונליות. אם חושבים על העתיד בצורה כזו, אולי יהיה הגיוני מבחינתנו להתחיל ללמד את ילדינו מיומנויות שימושיות יותר מרכיבה על אופניים או בעיטה בכדור. כישורים כמו שליטה בשרירי הנרתיק ויכולת לפלוט היפופוטם קטן מנקבי גוף מכווצים, כנראה שיביאו להם יותר תועלת. לכווץ ולהרפות. לכווץ ולהרפות.