איך להכנס לעזה ולצאת בחיים
על ברק לחשוש יותר מחוסר פעולה בעניין עזה מאשר מתוצאות פעולה שכזאת. הסברה בזירה הבינלאומית תסלול את הדרך
המצב בעזה נעשה שוב בלתי נסבל ויש לפעול מיידית לשנותו. הפסקת האש עם החמאס החזיקה מעמד מספר חודשים, אולם בשבועות האחרונים, ובעיקר מאז תחילת נובמבר, כשצה"ל חשף מנהרה שנחפרה לכיוון שטחנו ככל הנראה במטרה לחטוף חייל, והרג לוחמי חמאס שהיו מעורבים במבצע, הפסקת האש מופרת מדי יום, ורקטות נורות לשטחנו ללא הפסק. בין אם ראשי החמאס אחראים בלעדית להפרת ההבנות ובין אם יש לנו חלק בכך, בין אם אנשי החמאס מבצעים את הירי בעצמם ובין אם הם עוצמים עין או חסרי יכולת להגיב כאשר ארגונים אחרים מבצעים אותו, התוצאה זהה. הרגיעה נגמרה והגיע הזמן להתעורר למציאות הזאת ולבנות מאזן אסטרטגי חדש בינינו לבינם.
אולם ממשלת ישראל חוששת לבצע את המהלכים המתבקשים ושוב מוצאת את עצמה נגררת למלחמת התשה עגומה שמותירה את היישובים הקטנים לאורך הגדר, את שדרות, את אשקלון, ואולי גם ערים אחרות לרחמי הקסאם והגראד.
ממה נובע החשש לפעול? בראש ובראשונה מהחשש מכישלון. אנחנו יודעים מהם נתוני הפתיחה, אבל בתנאים המסובכים של שטח בנוי צפוף וממולכד המלחמה עלולה להסתיים בהצלחה חלקית בלבד, לגרור נפגעים בין החיילים והאזרחים, ולהטיל צל כבד על הממשלה המכהנת, על המועמדת לראשות הממשלה ציפי לבני ובעיקר על אהוד ברק עצמו לקראת הבחירות הבאות.
ייתכן שהחשש נובע גם משיקולים אחרים שאנחנו, האזרחים, לא מודעים לכולם: הרצון להמתין להבשלת פתרונות טכנולוגיים לבעיית הטילים, הרצון לאפשר מעבר חלק של השלטון בארה"ב, מידע אמין על רצונם של אנשי החמאס להמשיך בהפסקת האש, ואולי אפילו תוכניות אופרטיביות לגבי איראן.
אולם כל אלה אינם מצדיקים קפיאה על השמרים. אף מדינה אינה צריכה לסבול לאורך זמן התקפות כלפיה, ובכך שהממשלה ממשיכה להתייחס למצב כאילו אין לנו ברירה אחרת היא מנציחה אותו והופכת אותו ללגיטימי. אחרי שאופציית הרגיעה נבדקה ברצינות ומיצתה את עצמה, הציבור בישראל חש לעומק את אוזלת ידה של הממשלה ודורש לשנות את המצב מן היסוד. כלומר, על ברק לחשוש יותר מחוסר פעולה בעניין עזה מאשר מתוצאות פעולה שכזאת.
לשם כך על הממשלה לבצע כמה צעדים מקדימים. הראשון הוא הכנת הזירה הבינלאומית, ובכלל זה מסיבת עיתונאים שבה יוגדרו היטב הברירות הניצבות בפני החמאס. מן הצד האחד, על הממשלה להכריז שבמידה שהירי ייפסק לחלוטין מיידית בכוונתה לפעול לשיפור איכות החיים בעזה, ובין השאר לאפשר תנועה של סחורות אזרחיות, ייצוא וייבוא, כולל תנועה ימית אזרחית תחת פיקוח, בתום ששה חודשים שבהם יישמר השקט. אולם מן הצד השני, במידה שבמהלך השבועות הקרובים עד תאריך היעד שיוכרז הירי לא ייפסק לחלוטין, תראה עצמה הממשלה מחוייבת להגיב בעוצמה. בכך יובהרו לחמאס ולעולם כולו שתי החלופות – רגיעה ולחימה.
בשלב הבא, עד תום המועד שהוכרז, על הממשלה פשוט להבליג ולספוג. להמשיך להעביר דרך מעברי הגבול סחורה, דלק, מים וחשמל כרגיל, אפילו בימים שבהם נורים קסאמים על שדרות, ואפילו בימים שבהם אזרחים ישראלים נפגעים. אולם בכל פעם שיש ירי כזה צריכים ראשי הממשל לכנס שוב אסיפה ולציין בפומבי ובמפורש שהירי ממשיך להתבצע ללא פרובוקציה, וכשייתמו ימי החסד, אם השקט לא ישוב לשרור, ישראל תפעל בעוצמה.
יש מגוון רחב של אפשרויות פעולה כאלה, מכיבוש מחדש של ציר פילדלפי והאזור שממזרח לבית חנון, ועד לוחמה בכל שטח הרצועה להשמדה מלאה של מצבורי הנשק ופגיעה משמעותית בכוח הלוחם של החמאס. אף אחת מן האפשרויות הללו איננה פתרון של קבע, ואין דרך צבאית לפתרון כולל, אולם לטווח הביניים יהיה לפעולה מעין זאת אפקט מרסן משמעותי, והיא תאפשר לנו לקדם את הדיון על הסדר של קבע עם אלה הרוצים בכך.
פרופ' דרור זאבי, המחלקה למזרח התיכון, אוניברסיטת בן-גוריון
