מרימים תרומה

"רציתי דאבל D וקיבלתי F", מתלוננת צעירה בריטית בפתיחת "החזה שלי שייך למאה גברים", סרט דוקומנטרי שישודר הערב (ד', 22:55) ב-yes דוקו. במבט ראשון, נדמה שמדובר בעוד מצג עכשווי ומוכר של נשים שלא מרוצות ממה שנתן להם הטבע, אבל עם חלוף הדקות נפרשת תמונה מורכבת ומעניינת הרבה יותר.

"החזה שלי שייך למאה גברים". הגדלה בכל מחיר

הסרט התיעודי מצולם כולו בבריטניה, אך מקורו בכלל בארצות הברית, שם החליטו שני צעירים - המודים בכך בפה מלא - לפתוח עסק פשוט, אך מיוחד במינו: רשת חברתית אינטרנטית שבה מצד אחד יכולות צעירות המעוניינות בהגדלת חזה לפרסם את תמונותיהן, ומצד שני יכולים גברים המתחברים לרשת לתרום כסף להגדלת החזה של כל אחת מהבחורות כאשר "אף תרומה לא נמוכה מדי". שוביניסטי? מוגזם? מזעזע? חכו.

הנשים, מרביתן צעירות ולא מעט מהן נשים לאחר לידה שלא מסתפקות במצב הנוכחי שלהן, נותנות את הסכמתן המלאה לפרסום התמונות, אך מתחייבות שלא ליצור כל קשר עם התורמים - לפחות עד לתום השתלת הסיליקון בשדיהן. הגברים, באופן לא מאוד מפתיע, תמהוניים בחלקם, רווקים ברובם ומכורים לדבר.

אתר ההגדלות. ניצול או תרומה? (צילום: myfreeimplants.com)

על פי בעלי האתר, למעלה מ-150 נשים בריטיות כבר עברו את הגדלת החזה בשיטה זו, לכל אחת נתרמו עד 3,000 דולר (שכן לכל גודל רצוי מחיר שונה). רובן המכריע מרוצות מהתוצאה, שאפשרה להן שלא לשלם עבור הניתוח ולעזאזל ההשלכות החברתיות או הפסיכולוגיות של העניין. על פי יוצרי הסרט (באופן בוגר ושונה מהנוף הדוקומנטרי של התקופה האחרונה) מדובר בתופעה חדשה יחסית שלא דובר בה רבות, אך מוצגת ללא כל התערבות דעתנית לכאן או לכאן.

מה יגידו הבעלים?

בין המקרים המובאים בסרט ניתן לראות, כאמור, אם צעירה שלא מרוצה ממצב שדיה לאחר הלידה, צעירה העובדת כחשפנית ו"זקוקה מקצועית" לניתוח שאינה יכולה לממן מכיסה, ויש גם את קארן, נשואה טרייה שבעלה בראט לא ממש מרוצה מגודל השדיים שלה, אבל גם לא ממש יכול לממן לה את הניתוח המיוחל. קארן עוברת את התהליך, ואם נתעלם מההצגה הגרפית והמעט פורנוגרפית שלו, מדובר במקרה שמעורר יותר אי נוחות מהאחרים, בעיקר לאור דבריו של בראט, שמתייסר בשאלת מוסריות התהליך.

אפשר לומר לא מעט על האנשים שמאחורי האתר ומאחורי הסרט.

לגבי החבר'ה שבנו את myfreeimplants.com, הם בהחלט מעוררים תחושת אי-נוחות, בעיקר למראה תערוכת "השתלים החינמיים שלי", בה הוצגו לראווה נשים שעברו את הניתוח ובה הוגרלו שתלי סיליקון בין כמה מתמודדות נרגשות.

אבל כאמור, דווקא בהקשר זה מעניין לראות את חוסר התערבות היוצרים הדוקומנטרים, שבחרו פשוט לצלם. את צקצוקי השפתיים, כמו גם את הבעת דעתנו על הנעשה בסרט, הם משאירים לנו.

"החזה שלי שייך למאה גברים", ד' ב-22:55, yes דוקו