שעות ספורות לפני שעשרות אחוזי הרייטינג יצטופפו להם מול מסכי הטלוויזיה בציפייה לראות מי ימלל גבורות ישראל בווילה היוקרתית של "האח הגדול", תיערך ביום שלישי (16 בדצמבר), ברחבת מוזיאון תל-אביב עצרת למען תרבות אחרת.
מאחורי היוזמה עומדת תנועת "גרעיני אמנויות", שמורכבת מעשרות חברים, ברובם מדריכי נוער מתחומי האמנות שעובדים בכל רחבי הארץ. התנועה, ששמה לעצמה כמטרה לחולל שינוי בשדה התרבותי והחינוכי של החברה הישראלית, קיבלה תמיכה מקיר לקיר של איגוד אמני ישראל (אמ"י) שיבואו להפגין גם הם הזדהות עם האג'נדה.
בין האמנים שהתגייסו עד כה לקחת חלק בעצרת יהיו המחזאי יהושע סובול ובנו המוזיקאי יהלי סובול, האמן יאיר גרבוז, הבמאית נולה צ'לטון, הזמר והשחקן דן תורן, הבמאי עודד קוטלר, פרופסור נסים קלדרון, המוזיקאים והזמרים מיקה קרני, מוקי ומיכה שטרית, רקדני להקת "בת שבע", הרכבים מבית ספר "רימון" ורבים אחרים.
סובול. גם הבן יהלי והזמרים מיקה קרני ומיכה שטרית בין התומכים
"הפער בין המציאות לבין ייצוגיה התרבותיים בחברה הישראלית הולך ומתעצם ומתוך כך עולה ובא מכל קצוות החברה צורך אמיתי במתן תשובות חדשות לשאלות שנדמה שפסקנו מלשאול כמו מה אופייה של התרבות הישראלית? מה הם תכניה? את מי היא משרתת? מי נושא באחריות לעיצובה?", כתבו חברי התנועה בפלאיירים שמחולקים החל מהיום (ד') ברחבי הארץ.
"האלימות גואה, הכלכלה צונחת, החינוך במשבר, הביטחון נעלם", הם מציינים ותוהים, "איפה הערכים שהבטיחו לנו? במצב כזה על מעצבי התרבות מוטלת אחריות לשקף, לייצג, לעורר, לבקר, לעצב, לייצב ולגעת לנו בראש ובלב. אבל ככל שמתקרבים אל פי התהום והצורך העמוק במשהו אחר גדל, נדמה שאותם מעצבי תרבות בוחרים לסגת ולהסיר מעצמם את האחריות המתבקשת. מילא היו נוטשים ועוזבים אותנו בשקט מול מסכים שחורים ואולמות סגורים, אבל בשם הארנק והאגו אנחנו מוצפים בייצוגים כוזבים ומאכזבים של המושג 'תרבות'. הרייטינג הוא האידיאולוגיה. נמוך הוא תו האיכות החדש. מדורת השבט מאיימת לשרוף את המעט שנשאר".
התנועה וחבריה קוראים לתרבות משוחררת משיקולי רייטינג ומסחריות שאינה נשלטת על ידי מנגנון "הון-שלטון", תרבות עממית שמגיעה אל כל חלקי החברה באופן שווה, תרבות ערכית שמבקשת לא רק לבדר. לצד מיצגים ומופעי רחוב שעוסקים בתרבות הרייטינג, מודל היופי, תרבות הצריכה וביקורת התרבות והשפעותיה, יתקיימו ברחבת המוזיאון בתל-אביב מעגלי שיחה לצד נאומים של יוצרים, אמנים ומחנכים.
"אנחנו תנועה שפועלת מזה ארבע שנים בעיקר בפריפריה, ועד כה עסקנו בתהליכי עומק בחינוך ופחות בציבוריות, אבל אנחנו לא יכולים לשתוק יותר", אומר דן פינק, מדריך נוער באזור הצפון, מיוזמי העצרת. "ז'אנר שלם בטלוויזיה הגיע למימדים שיצאו משליטה והשתלטו על המרחב התרבותי של החברה הישראלית. ז'אנר תוכניות הריאליטי הוא ביטוי גס שמלבה יצרים כמו חטטנות, מציצנות ואלימות ומרוקן אותנו מתוכן".
תנועת "גרעיני אמנויות" קיבלה, כאמור, את תמיכתו הרחבה של איגוד אמני ישראל. יו"ר האיגוד, יענקלה מנדל, אמר אמש ל-ynet: "איגוד אמני ישראל הולך עם היוזמה הזו ומחבק אותה. הגיע הרפש עד נפש. הפסקנו לשאול את עצמנו לאן אנחנו הולכים, פשוט נסחפנו עם זרם עכור. אם גיבורי הריאליטי הם גיבורי התרבות שלנו ומולם אין שום אלטרנטיבה, כדאי שנסגור את הבאסטה.
"מה שיותר מטריד זה שהגענו למצב שזה מה שהעם רוצה. מעבר לכך חשוב שנאמר את זה, היום לאמני ישראל אין איפה להציג את מרכולתם. אם פעם היו תכניות אירוח, היום המקום היחיד שיעשו לאמן טובה ויארחו אותו זה תכניות הבוקר. כדי להיכנס לפריים טיים אתה צריך להוריד במשקל, לעבור לבית של 'האח הגדול' או להישרד ב'הישרדות'. איפה הרגולטור? מה קורה פה? זו הונאה. זו הסיבה שאנחנו מצטרפים ליוזמה הזו וקוראים לכל מי שהתרבות והשפיות עדיין חשובים לו להגיע לרחבת המוזיאון ביום שלישי הקרוב. אנחנו רוצים תרבות אחרת. אם זה ימשיך כך, הדורות הבאים לא ידעו מי הם סשה ארגוב, חנוך לוין, רחל המשוררת, יוני רכטר או חוה אלברשטיין. הם לא יידעו מי כתב את 'התקווה'".
מנדל. "להכריז על מלחמת חורמה להצלת התרבות" (צילום: צביקה טישלר)
מנדל הוסיף ואמר כי נפגש השבוע בעניין עם השרה ציפי לבני וכי בשבועות הקרובים עתיד להיפגש גם עם בנימין נתניהו ואהוד ברק. "אני אומר להם 'תתעוררו! עוד מעט זה מאוחר מדי. תפתחו את העיתון ותראו איפה אתם חיים'. אני דורש מהמנהיגים להכריז עכשיו, לפני הבחירות, מלחמת חורמה להצלת התרבות הישראלית. חינכנו את העם לקטסטרופה. הגיע הזמן לומר לזה 'די!'".
הגשש שייקה לוי, שהצטרף גם הוא ליוזמה, בעיקר מיואש. "אני חושב שאין תקומה. הפערים הולכים וגדלים, הדברים שחונכנו וגדלנו עליהם ומאוחר יותר הובלנו, בנויים על ערכים שונים לגמרי. מוח מעוות יצר אקווריום, עשה אודישנים לאנשים חריגים ודחס אותם בתוכו. ליהקו לנו מציאות מעליבה.
"זה הר געש של רגישויות שהמטרה שלו היא לנגח ולהתנגח - ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילוניים, גייז וסטרייטים. זה לא יירגע עד שלא יהיה לנו פה אולי רצח קטן", הוא אומר.
לוי נעלב קודם כל כאזרח ואחר כך כאמן. "אני נעלב בשם השפה העברית. אני נעלב בשם מי שעשה פה בכל זאת משהו. נוצר פה עיוות שהפך למאפיין העיקרי שלנו כחברה. זה מבייש ומרתיח אותי כי אני יודע שזה יוביל לגרוע מזה", הוא אומר, "אנחנו חוזרים לזירת הגלדיאטורים למלחמות השוורים. טוב זה לא יכול להיגמר.
"בישראל המליכו איש שלא יודע מה זו המילה 'בדיעבד'. הוא הפך למוביל השפה העברית. זו מערבולת שמביאה אותנו אל פי פחת. 'קשת' עושה את 'האח הגדול', 'רשת' ממהרת בעקבותיה ללכת רחוק יותר. כל אחד מחפש טרף. זה כמו מלחמה על מזון. אני מאמין שיש אנשים שרוצים דברים אחרים אבל לא השאירו להם מקום. כשהזכייניות מבטלות פרויקטים בזו אחר זו, זה כל מה שנשאר - לחם, אהבה וחלומות, אוכל להמונים שיראו, ישתקו ולא יתקוממו. שחלילה לא יחשבו.
"אז מה נשאר לי? לראות המון חדשות, 'סיינפלד' ו'חברים' בשידורים חוזרים, ערוצי אוכל. אני פותר תשבצים וקורא ספרים. כשיש לי מה לכתוב, אני כותב. לי אין מקום בקופסא".
הזמר חנן יובל אמר ל-ynet: "כנראה שהגענו לתחתית הג'ורה, מה שהביא אנשים להגיב. אתמול התפרסמה בעיתונים סטטיסטיקה על הירידה הדרמטית של ישראל בציוני המדעים והאנגלית
בבתי הספר. תארי לך אם היו משאירים את כל נושא החינוך לרייטינג, לאן היינו מגיעים.
חינוך הוא לא עניין דמוקרטי אלא משהו שהמדינה עושה לו רגולציה בכדי להגיע להישגים. תרבות נמצאת באותו המקום בדיוק. חייב להיות איזה שהוא פיקוח על מה שמסתובב לנו על המסך.
"קראתי לא מזמן ב'ידיעות אחרונות' מאמר שתהה האם כל הקהל הרב הזה שקונה ספרים, הולך לתיאטרון וממלא אותו, הולך להיכל התרבות לשמוע את הפילהרמונית ו'לסוזן דלל' ל'הרמת מסך', אינו נחשב אצל אלה שרוקחים לנו ריאליטי מסביב לשעון. צריך לשים לזה גבול.
"אם היינו מדינה מתוקנת היה פה גם מזה וגם מזה, אבל זו ארץ פרובינציאלית שבה כולנו שירה בציבור, כולנו בטברנה, כולנו בובליל. צריך לעשות בזה סדר. השלב הבא הוא שהאמנות תמות. במקום אמנים יכניסו לכלובים של קופים מצלמות ונגמור עניין. אם לא ישימו לזה גבולות, איזה פרצוף יש לנו? זה לא יכול לבוא במקום תרבות, במקום תוכן לחיים. אני רואה כדורגל כי זה הדבר היחיד שנשאר לי".
המחזאי יהושע סובול אמר ל-ynet: "אני חייב לומר שאני לא רואה תוכניות ריאליטי,
וגם אין לי כוונה לראות. יש בזה משהו נורא משעמם ומעבר לכך המניפולציה ברורה, הסנסציה של הצצה ולהציץ - ראוי למשהו שיש בו תוכן. מה שמסוכן בזה הוא שזה בא על חשבון דברים אחרים. הטלוויזיה גילתה שיש בזה רייטינג ודחקה את הכל חוץ מזה - החוצה. הנזק התרבותי המצטבר עצום. מה שיש פה זה הצצה לתוך חיים חסרי משמעות, שהם לחלוטין מלאכותיים. אז אם כבר מלאכותי, תעשו דרמות".
