בית מוגן: התקווה האחרונה של קופי המעבדות
במשך יותר מ-30 שנה הוחזקו שבעה קופי שימפנזה בכלובים קטנים במעבדות מחקר בארה"ב. הם לא ראו אור יום, עברו ניסויים קשים ואולצו להמליט גורים רבים לתעשיית המחקר הרפואי. חייהם השתנו בקיץ השנה, לאחר שפעילים למען בעלי-חיים הקימו עבורם מקלט מיוחד בהשקעה של מאות אלפי דולרים, בו יוכלו ליהנות משארית חייהם במשחקים ושינה
פס ייצור לשימפנזות למחקר רפואי
מצב פיזי ונפשי ירוד לאחר השיחרור מהמעבדה
כשהגיעו השימפנזים לראשונה למקלט מצבם הפיזי והנפשי היה בכי רע. הם הפגינו סימנים של דיכאון ומחסור בתשומת לב. "ג'יימי לדוגמא, איבדה את כל השיער שלה באזור הבטן – היא תלשה באופן אובססיבי את כל השערות באזור הבטן עד שהכל היה חשוף. סוג זה של התנהגות נחשב ל"טיפוח-יתר" ואינה שגרתית בקרב שימפנזים המשועממים או מצויים בלחץ", מסבירה גודריץ'.
החודשים שחלפו מאז שג'יימי הגיעה למקלט עשו נפלאות למצבה הגופני והנפשי. "היא לא תלשה שערה אחת מאז שהיא אצלנו. למעשה, כל השימפנזים הגיעו לכאן ואיבדו כמות משמעותית משיער גופם כתוצאה מטיפוח יתר עצמי או אחד על השני. לכל אחד מהם יש כיום יותר שיער, בריא ועבה יותר. כולם הגיעו מאוד חיוורים למקלט מאחר שמעולם לא נחשפו ארוכות לאור שמש. השרירים שלהם היו לא מפותחים כתוצאה מחוסר תזוזה ופשוט לא היתה להם יכולת להשתמש בהם כמו כל קוף רגיל בטבע".
למדו לחיות יחד כקבוצה (צילום: CSNW)
ארה"ב: 1,000 שימפנזים במעבדות המחקר
כיום ישנם כאלף שימפנזים המוחזקים בתשע מעבדות בארה"ב - מחציתן במימון או בבעלות ממשלתית. הממשל האמריקני משלם מדי שנה כ-20-25 מיליון דולר על תחזוקת השימפנזים במעבדות מחקר וכל שימפנזה עולה למשלם המיסים באמריקה כ-300-500 אלף דולר.
בשנים האחרונות 150 שימפנזים פרשו למקלטים מוגנים הממומנים על ידי הממשלה. כ-500 שימפנזים נוספים מוחזקים במעבדות מחקר בארה"ב למטרות מחקר לצבא, לתעשיית החלל והתעופה. באוסטריה, בריטניה, שבדיה, ניו זילנד, הולנד ויפן חוקקו חוקים המגבילים או אוסרים על קיום מחקרים על שימפנזה ובארה"ב עלתה השנה הצעת חוק בקונגרס שהחליטה לאסור שימוש בשימפנזים למטרות מחקר בתחומי המדינה.
במהלך השנים במעבדה למדה קבוצת השימפנזים כי בני האדם גורמים להם רק לכאב ולסבל - האם מצליחים לרכוש את האמון מחדש? "האתגר הגדול ביותר שלנו הוא להעסיק ולשעשע אותם מדי יום. בדומה לבני אדם, שימפנזים הם בעלי חיים סקרנים ואוהבים להיות לחקור כל דבר. וכך הם שומרים על בריאות נפשית ופיזית. אנחנו כל הזמן חושבים על דרכים חדשות כדי לגרום להם לחקור ולשוטט בסביבת המקלט המוגן", מציינת גודריץ'. "מדובר בתהליך ארוך, אבל אנחנו בדרך הנכונה".
לדברי גודריץ', השימפנזים לא צריכים לחיות בשבי מאחר שזהו מין של שטחים פתוחים וטבעיים, הם זקוקים לשוטט מדי יום למרחקים גדולים וחיים בקבוצות דינמיות ופעילות. הם נחשבים ליצורים חברתיים מטבעם וסובלים רבות אם הם מוחזקים בבידוד. המקלט, למרות היותו סגור ומוגן, הוא עולם חופשי ומרתק בהשוואה לתנאי המחייה הקודמים של השימפנזים - חיים בכלובים קטנים, נטולי גירויים ועם בדיקות מלחיצות במעבדה.
"בסופו של דבר הם חיים בשבי ומסתמכים על רצונם של בני האדם לטפל בהם ולהעניק להם איכות חיים, המכבדת כל אחד ואחת מהם כיצורים עצמאיים עם צרכים שונים. לכל אחד מהשימפנזים יש אופי שונה לחלוטין", היא מפרטת. "אנחנו כאן בשבילם, מנסים להעניק להם חיים טובים יותר. רק בזכות תרומות של אוהבי בעלי חיים אנחנו מצליחים להתקיים וברגע שיהיה לנו תקציב נוסף, נוכל להתרחב ולקבל בעתיד שימפנזים נוספים".
כל קוף עם האופי שלו
בוריטו, הזכר היחיד במקלט, בן 25, אוהב לרוץ בקולניות במרחבי המקום. פוקסי, סקרנית וזהירה בתנועותיה, ג'ימי אוהבת לשחק עם צעצועים ללצפות בפעולות המתנדבים במקלט, במיוחד בזמן הכנת ארוחות לקופים - היא נחשבת לרכושנית מאוד לפירות ולירקות. מיסי, מעדיפה לשחק עם חברי הלהקה ולנהל מרדפים, ג'ודי, מתמחה בבניית קנים באמצעות שמיכות, סדינים, בגדים ועיתונים.
מה היו הרגעים הקשים והשמחים ביותר מאז שהגיעו השימפנזים למקלט? "הפעם הראשונה שראיתי את השימפנזים יוצאים למעשה לשטח החיצוני של המקלט, בו הם חשופים לנוף מסביב ולמזג האוויר היה אחד הרגעים המרגשים שלי", היא מתוודה. "נגרה מעולם לא ראתה את העולם החיצון מאז שנחטפה מאפריקה כגורה ממשפחתה לפני 35 שנה. לראות אותה מתענגת על קרני השמש, מביטה אל הנוף ומרגישה את משב הרוח החולף בין הפרווה שלה, זה בלתי יאומן. למרות שזה בלתי אפשרי לדעת מה היא חשבה באותו רגע, אך אני יודעת שהיא היתה שמחה מאוד, בדומה לכל השימפנזים באותו יום.
פוקסי והבובה המאומצת (צילום: CSNW)
אחד הרגעים המרגשים הנוספים מבחינתה של גודריץ', היה כשפוקסי, קיבלה בפעם הראשונה בובת טרול קטנה. "היא התרגשה מאוד והחלה מיד להתחבק ולהתרפק איתה, הצמידה את הלחי והצוואר שלה אליה ואז הניחה אותה על גבה, בדיוק כמו שכל אם שימפנזה היתה עושה עם הגור שלה. זה היה רגע מרומם מאחר שהיא מצאה מישהו לאהוב ואין הרבה דברים בעולם המשתווים לחוויית האהבה", היא מסכמת.
"למרות הרגע המשמח, זה היה גם רגע עצוב מאוד. פוקסי אולצה להמליט חמישה גורים במהלך תקופתה במעבדת המחקר וכולם נלקחו ממנה לאחר מספר שעות. מעולם לא היתה לה אפשרות לגדל צאצא, להכיר אותו ולטפח אותו".