פייגלין במראה

בימים הקשים שעוברים על בנימין נתניהו, חשוב להרגיע אותו: אל דאגה, הציבור לא יקנה את כל התסריטים השחורים כאילו פייגלין עוד יכה את הליכוד בבחירות הבאות. להיפך. כל הסימנים מראים שמעמד המפלגה יציב. יש סקרים שבהם הוא אפילו מתחזק גם כשפייגלין וחבריו מככבים במקומות מכובדים ברשימה.

הדיווחים על התנהלותו הכושלת כביכול של היו"ר נתניהו, שהביאה להשתלטות הפייגלינים על הרשימה, אינם משכנעים. ולהבדיל, צעקות "הקוזק הנגזל" שיצאו ממצודת זאב מעוררות צחוק, אם לא גיחוך. הרי הליכוד אינו בדיוק מפלגת השמאל הירוקה ושוחרת השלום שפייגלין ברוטאלי אחד בראש חבורה קיצונית פשט בכוח על מבצריה והשחית את מידותיה ואת אידיאלי השלום והאחווה שבהם היא דוגלת.

אם יש בן לגיטימי לליכוד, שהוא בשר מבשרו וממשיך נלהב של משנתו, הרי זהו פייגלין. המעורבים בפריימריז ידעו לספר שכשאחד מחברי המפלגה הביע את חששו מפניו, הרגיעו אותו בכך שגם בני בגין, הנסיך הנאור, חושב אותו דבר.

מה שעושים מנהיגי שתי המפלגות הגדולות, קדימה והעבודה, כשהם מטיחים בוץ בפניו של נתניהו כאילו אין להם זכות יוצרים בלידתו של הגולם הזה, הוא דבר מכוער. היושר האינטלקטואלי מחייב הכרה בחלקם המכובד ביצירת ההוויה הזאת: העוולות שמבצעים בימים אלה תחת שרביטה של ממשלת קדימה-העבודה, הן מהסוג שמוביל לצמיחת תופעה מכוערת זו. פני פייגלין מבצבצים בשורה ארוכה של מעשים חמורים במציאות הקשה שבה אנו חיים:

כשהיורה המתפרע מקריית ארבע משוחרר שמח וטוב לב לביתו, אחרי שכל העולם ראה בבירור את מעשיו הברוטאליים נגד תושבי חברון.

כשבתי ערבים בחברון נשרפים, ואין מי שיביא את הפושעים לדין.

כשמנהלים משא ומתן מתיש ומביש עם עבריינים כדי לבצע החלטת בית משפט.

כשלא נפתחים תיקים נגד מאות פורעי חוק בשטחים, ואחר כך, אם מגישים משהו לבית הדין, העונש, אם יש דבר כזה, הוא כל כך מגוחך שמוטב אם לא היו מלכתחילה פותחים בהליך משפטי.

כשאסון הומניטרי מתחולל בעזה בגלל המצור האימתני של ישראל.

כשיובל דיסקין, ראש השב"כ, מכריז שאלף עזתים נהרגו (נרצחו) תוך שנתיים, ושום שריר בפניהם של אנשים, גם טובים, לא זז. כאילו מדובר בתושבי פלנטה אחרת.

כשבעיתון מכובד מופיעה תמונה של פרה שמוברחת במנהרה לעזה ומועלית על מנוף. חשבתי לתומי שהתמונה המצמררת הוצגה במטרה להתריע על חרפת הסגר, אך כוונת הפרסום היתה דווקא להיפך. להתריע נגד "מחדל" שצריך לתקן, שאפילו חלב לא יגיע.

פניו של פייגלין מבצבצים מתוך השיח הציבורי, על שלילת זכויות אדם מהתושבים ערבים וגם מתוך השיח "המכובד" בקשר ל"בעיה הדמוגרפית" של האוכלוסייה הערבית בישראל, ובמילים אחרות: טרנספר לאוכלוסייה הערבית בישראל.

אם תפשפש במעשיה ואם יהיה לה אומץ להסתכל במראה ולעיין בדמותה, תמצא החברה הישראלית לא אחר מאשר את דמותו של פייגלין ניבטת ממנה לאורכה ולרוחבה.

ואם מישהו מחפש את אובאמה הישראלי, עליו לעשות זאת במקומות אחרים, הרחק מסביבתם של נתניהו, ברק ולבני. שם צומחים להם רק פייגלינים למיניהם. מנהיגים בדמות אובאמה צומחים בסביבה בריאה יותר, שמכבדת זכויות אדם וזכויות עמים.

עודה בשאראת, סופר ועיתונאי, מזכ"ל חד"ש לשעבר