באמת ציפיתם לצמצום פערים?

דו"ח מרכז אדוה שניתח את ההתפתחויות הכלכליות והחברתיות במשק בעשור האחרון, אינו מפתיע. מרכז אדוה אינו מייצר נתונים סטטיסטיים, אלא מנתח אותם כפי שצריך. אם עוקבים אחר הנתונים הכלכליים ומבינים את המשמעות הנכונה, הרי שממצאי אדוה הנם בבחינת המובן מאליו.

הצמיחה במשק בעיקר בחמש השנים האחרונות היתה תוצאה של כלכלה פיננסית, כולל מכירת חברות היי טק ועשיית אקזיטים. לא קם בארץ שום מפעל חדש ולא נוצרו מקומות עבודה ריאליים בעלי אופק תעסוקתי וקידום מקצועי. לכל היותר נוצרו מקומות עבודה בענפי השירותים למיניהם, בחלקיות משרה ובשכר מינימום, וזאת במקרה הטוב בו המעסיקים לא הפרו את חוקי העבודה.

את בועת הנדל"ן ומרבית מניות תל אביב 25 ניפחו כספי עמיתי קרנות הפנסיה, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, שהושקעו באישור האוצר באפיקים ספקולטיביים, הכל על מנת לייצר רווח מיידי וגדול לבעלי עניין.

בעלי עניין אלה הם בעיקר בנק ישראל, שכרגיל נרדם בשמירה ועסק במיגור האינפלציה שלא קיימת.

ההסתדרות, שידעה והיתה שותפה ושתקה נוכח המהלך ב-2004, של השתלטות על קרנות הפנסיה הוותיקות, ואחר כך נוכח יישום המלצות ועדת בכר.

בכירי האוצר שלא דאגו לאזרחי המדינה אלא הרבה פעמים פעלו בניגוד עניינים מובהק כאשר עברו לעבוד אצל אותם אנשים שאת עסקיהם דאגו לטפח. 

פרופסורים מובילים שאמורים היו לייעץ באופן מקצועי ואובייקטיבי ובפועל קיבלו דמי ייעוץ, עמלות והטבות מהחברות שאת ניירות הערך שלהן המליצו לקנות.

מניפוח הבועה הרוויחו כולם, חוץ מאזרחים תמימים שכספם אבד בלי שום סיכוי לראותו שוב. לפיכך אין פלא שגם הפערים החברתיים גדלו, למרות ה"צמיחה" כביכול, צמיחה שלא היה לה שום סיכוי לחלחל למטה. בשם ה"צמיחה" אף הורידו מסים לעשירונים העליונים והקטינו את מס החברות. כלומר: השכבות החלשות מהן קוצצו קצבאות זקנה, ילדים, הבטחת הכנסה, דמי אבטלה ואחרים, מימנו את שני העשירונים העליונים. אין בכך שום טעות. זאת היתה המדיניות, זאת היתה הכוונה.

אלא שפרשנים כלכליים מטעם בעיתונות ובתקשורת האלקטרונית, דאגו לצבוע את המציאות בצבעים של עושר ושגשוג לכל. אפילו ילדי הגן יודעים שאם כולם מקבלים נתח מהעוגה, יש פחות לכל אחד. בישראל, העדיפו תמיד ובעיקר בשנים האחרונות להקטין את קבוצת הנהנים מהמדיניות הכלכלית. כך יש הרבה למעטים. מה עוד שאותה קליקה שאיתה מיטיבה המדיניות הכלכלית, יודעת לגמול למקבלי ההחלטת בדרכים שלא פעם נחשפות לציבור בצורת תרומות אפורות למפלגות, הלוואות שלא מוחזרות, מתנות יקרות ערך והטבות אחרות עליהן שמענו לאחרונה בהקשר לפרשות שחיתות הקשורות לבכירי הפוליטיקאים בישראל.

מדינת ישראל מתנהלת בחוסר שקיפות, בחוסר מקצועיות ובחוסר הגינות בכל התחומים. יש עדיין העדפה של המרכז על הפריפריה, של האשכנזים על המזרחים, של הגברים על הנשים, ובקיצור - של החזקים על פני החלשים. לישראל, שהיא רק בת 60, אין בשורה לאזרחיה, אין חזון ואין ערכים.

לכן אמון הציבור בבעלי השררה נמוך. התסכול גדול והייאוש עמוק. אי אפשר אפילו לכנות את מקבלי ההחלטות בשם מנהיגים, הם לכל היותר עסקנים לא מוכשרים.

השתקפות המציאות הכלכלית חברתית הנוכחית בדו"ח מרכז אדוה לשנת 2007 היא בבחינת חצי הכוס המלאה. שנת 2008 ואיתה הזעזוע הכלכלי בשווקים הפיננסיים ובתעשיות הריאליות, תיתן את אותותיה בעוצמה רבה בשנה הבאה. לכן נתוני 2008-2010 יהיו חמורים הרבה יותר.

אין שום סיבה להאמין שמשהו טוב יתרחש, וזאת על רקע הבחירות הקרבות. העבר הוכיח שלא חשוב מי בשלטון, המדיניות החברתית כלכלית לא משתנה. היא משרתת את אותם בעלי אינטרס, שהם הקובעים את המדיניות הפוליטית, הביטחונית, והכלכלית-חברתית. מדובר באנשי ההון שהם למעשה אנשי השלטון, זאת באמצעות כלי התקשורת בהם הם שולטים. המשק הישראלי הוא קטן וריכוזי, שנתון לבעלותם של אנשים תאבי בצע, לא ישרי דרך, שערכים, מוסר ועתיד טוב יותר לכלל אזרחי ישראל הינו מהם והלאה.

כבר לפני 15 שנה צפיתי את התהליכים שבהם יגדלו הפערים והצמיחה לא תהיה צמיחה ריאלית. ניתן היה לחזות שהחברה הישראלית על סף התרסקות. אך מאמרי זכו לחשיפה מינורית, לתיוג של מעוררי פרובוקציה וקונספירציה. לצערי, המציאות מוכיחה שלא טעיתי.

ד"ר לינדה עפרוני, מומחית לשוק העבודה