מירי בוהדנה: המילון למשתמש

אמא

"הפכתי להיות יצור מלא אמוציות מאז שנהפכתי לאמא. לא שלא הייתי אמוציונלית לפני כן, אבל עכשיו הרבה יותר. אני כל הזמן דואגת לשלומו – שחם לו מספיק, שהוא מקבל את החיוך הכי טוב. יש פתגם כזה 'אין אמא טובה דיה' והוא נכון, אבל אני משתדלת להיות האמא הכי טובה בעולם. מהרגע שבן נולד אני האדם הכי מאושר שיש. החיים שלי לקחו תפנית גדולה, הוא המהות והאמת שלי ומולו כל השאר זניח. אני אמא די חרדתית: השבוע לדוגמה היה לו וירוס ולקחתי את זה הרבה יותר קשה ממנו, כמעט התמוטטתי. הוא החיים שלי".

בלונדינית

"עכשיו אני בתהליכי חזרה לשורשים שלי, לגוון הטבעי. לא רוצה לצבוע יותר. הייתי בלונדינית וזו הייתה תקופה נהדרת, ועכשיו אני מנסה להיות חומה יותר. לפני כמה חודשים הצטלמתי להפקת אופנה עם פאה שחורה וקיבלתי תגובות מדהימות, שזה משנה לי את הפנים וגורם לי להיראות אחרת. זה עדיין לא הגוון המושלם שאני רוצה להגיע אליו, אבל אני מקבלת חיזוקים טובים מהסביבה".

ג'ינס

"הבגד הכי נוח. קיים בארון שלי בכמויות מסחריות. יש לי כמה ג'ינסים של פירמות יוקרתיות, אבל אני הכי מתחברת לג'ינסים הפשוטים של 'אברקומבי אנד פיץ''. רוב הזמן אני מסתובבת בג'ינסים צמודים אבל לאחרונה גיליתי את הג'ינסים הלוסים, המשוחררים של הבנים, והתחלתי להתחבר אליהם. זה הפריט הכי פרקטי בארון. בתמונות לשער הצטלמתי בג'ינס של יריב פיין (הצלם – ה"ר) והיה הכי כיף בעולם. גם אחרי שאני מחלקת ומנפה את הג'ינסים שלי, עדיין יש לי כמה מאות בארון. לעולם לא אפסיק לקנות אותם, עם העדפה ברורה למשופשפים וישנים".

הוציאה את הוריה משדרות. מירי בוהדנה

דוגמנית

"כשהייתי קטנה, לאחי הבכור הייתה חברה דוגמנית שעבדה טוב – היא הופיעה בפרסומות לטמפונים ולמוצרי חלב, והיא הייתה אלילה בשבילי, ממש מושא הערצה. אפילו שהייתי מעין טום בוי ושיחקתי עם בנים כל היום, חלמתי להיות כמותה. ככה בעצם התחילה הדרך שלי. אני נורא נהנית מדוגמנות, אבל יש בי תיאבון גם לדברים אחרים כמו תיאטרון. כשהופעתי על הבמה ב'אני עם אשתך גמרתי', זו הייתה חוויה אחרת. היום אין רק דוגמניות - את תמיד דוגמנית סלאש מנחה, שחקנית, פרזנטורית. אבל אני חושבת שבנשמה כולנו דוגמניות שהשתדרגו בזכות ההזדמנות שקיבלנו".

הורים

"את ההורים שלי הוצאתי משדרות ושיכנתי אותם בבניין שלי, כמה דירות מתחתיי. את אמא שלי גיליתי מחדש, והיום הם החברים הכי טובים שלי – האושר בהתגלמותו. הם האנשים שאני יכולה להשתפך בפניהם, לגלות להם סודות. אני לומדת להעריך אותם כהורים, להבין כמה הם סבלו בשבילנו, דאגו שלא יחסר לנו דבר. יש לנו מערכת יחסים מיוחדת".

וולנטריות

"אני מאמינה שמי שעושה טוב, יהיה לו טוב. קארמה. עושה לי טוב לעזור לאחרים ולתת. אין לתאר את האושר שבנתינה. כשאנשים מודים לי על זה שאני עוזרת להם, אני נבוכה מזה. בישראל של היום כבר אין כמעט מעמד ביניים – יש עשירים מאוד ועניים מאוד, אז אם יש לי אפשרות לעזור, אני עושה את זה בשמחה. אני מאמינה ש'עניי עירך קודמים' ומפרישה מעשר מהמשכורת שלי להורים, והם כבר יודעים למי לחלק ולמי לתת. אני משתדלת להגיע לכל המקומות שמזמינים אותי: בתי חולים, ארגון 'לתת'. כידוענית יש לי הרבה כוח להשפיע, ואני מתכוונת להשתמש בכוח הזה בשביל לעשות טוב".

זוגיות

"אני עם בבו כבר שבע שנים וזו זוגיות מדהימה. הולדת בן הכניסה המון אור לזוגיות, אנחנו נמצאים בתקופה הכי מאושרת וטובה שיש לנו. לפעמים אנחנו מחפשים על מה לריב רק בשביל שיהיה עניין. בבו הוא בן הזוג והאבא הכי טוב בעולם, ואנחנו מאושרים ביחד. הזוגיות שלנו מתחלקת לתקופה שלפני בן ואחרי בן. לפעמים אנחנו תופסים את עצמנו אומרים 'איך לא עשינו את זה קודם?'".

חופש

"מה זה? תזכירי לי? חופש מבחינתי זה לא עניין של לוקיישן, אלא תחושה פנימית שלך. כשאת מטיילת עם הילד שלך בפארק הירקון ואתם מתגלגלים יחד, זו תחושת חופש מדהימה בשבילי יותר מאשר באי בקאריביים. אני מוצאת רגעים כאלה שבהם אני מרגישה חופשייה. למשל כשבן בגן והבית ריק, זה חסר לי. אני צריכה אקשן. לפעמים אני מפלחת אותו מהגן כמה שעות מוקדם יותר וגונבת איתו רגעים של חופש".

בבית היא מסתובבת בפיג'מה של טום וג'רי

חברים

"יש לי מיליונים. אבל נשמות תאומות זה רק בבו, האחים שלי וההורים שלי. הם היחידים שמכירים את נבכי נשמתי, את כל הסודות שלי ואת הרגעים הזוהרים והפחות זוהרים. יש לי גם חברים טובים כמו אילנית לוי, מיקי בוגנים, מאיר סוויסה ונדב אבוקסיס שאיתם אני מבלה ונופשת. אבל בלי לפגוע באף אחד, חברי הנפש שלי הם ההורים שלי".

טלוויזיה

"אני מכורה ל'האח הגדול'! אני בובלילית גאה, למרות שאני גם מזדהה עם הפרידמנים. אני אוהבת את שפרה, את צבר ואת איתי האקרובט, אבל אין על בובלילית ג'וניור – אני מתה עליה, היא כובשת, היא אמיתית. מה שיש לה בפה, יש לה גם בלב. היא מזכירה לי את עצמי בצעירותי ואני מתה לפגוש אותה. אני גם רואה את 'מפרץ האהבה' בגלל אילנית לוי, אבל בעיקר את יובל המבולבל. אפשר להגיד שבן מחזיק את השלט בבית".

ים

"אני אוהבת את הים. אני, אמא שלי, בבו ובן – בקיץ היינו מגיעים לים בין 9 ל־10 בבוקר כל יום, עושים ארוחת בוקר על החוף ומתבוננים באופק. אה, ומחייכים לפפראצי. הם לא תמיד באים ברגעים הטובים. כשיש לי מצב רוח אני מחייכת אליהם, אבל יש פעמים שאני יושבת עם המשפחה שלי ונהנית, ואז הם באים ברגעים הכי לא טובים. במקרה כזה בא לי להרוג אותם, אני מעדיפה לתת להם אצבע משולשת".

כסף

"זה אמצעי לחיות טוב. מקנה לך ביטחון, שקט נפשי. כסף מאפשר לי לתת לאנשים שאני אוהבת. כשיש לך ילדים, כסף מאפשר לך להבטיח את העתיד שלהם, אבל מבחינתי הוא נמצא בסקאלה אחרי בריאות ואושר. אם אתה לא בריא, כסף לא יכול לעזור, ואם אתה לא מאושר, כסף לא יכול לשנות את זה. אני מעדיפה אהבה, חברים ויציבות נפשית. אבל אי אפשר להתכחש לזה שכסף עוזר לך להיות רגוע".

לימודים

"למדתי בבית הספר הקיבוצי 'שערי הנגב', ואת רוב הלימודים העברתי במחששה. אפשר להגיד שהיום יש לי 3/4 תעודת בגרות. מתמטיקה אני לא יודעת עד היום, וגם רק חצי מלוח הכפל.

"לא מזמן לקחתי קורס באוניברסיטה הפתוחה בפסיכולוגיה התפתחותית והשגתי ציונים טובים. אני לא לומדת בשביל להפוך לפסיכולוגית בעתיד אלא כדי ללמוד ולהבין, אולי זה יועיל לי עם בן. יש עוד המון קורסים שמעניינים אותי. אבל בלי לחץ, אני לומדת מה שאני רוצה".

משטרת האופנה

"לפני שאני יוצאת מהבית אני מסתכלת במראה, ואם אני אוהבת את מה שאני רואה – אני יוצאת ככה בלי לחשוב מי פחות יאהב את זה. אני מעדיפה בגדי קז'ואל בסיסיים, ולאירועים אני דופקת הופעה. לחתונה של גל גדות הגעתי בשמלה של 'גוצ'י', ובאחד העיתונים כתבו מתחת לתמונה: 'מה זה?!'. שבוע לאחר מכן הופיעה תמונה של שרליז תרון מגיעה לטקס באותה שמלה בדיוק, ומתחתיה כתבו 'אנינת טעם וקלאסית'. אז הסוכן שלי שלח את התמונה שלי ואת התמונה של תרון למערכת וכתב מתחת: 'מה זה?!'".

נעליים

"אני אספנית נעליים ידועה. אני אף פעם לא קונה רק זוג אחד אלא כמה. זה סוג של מחלה שאולי צריך לטפל בה באופן מקצועי, עם מכות חשמל או טיפול פסיכולוגי, אני לא יודעת. מדי פעם אני מנפה ומעבירה לחברות, בנות דודות, משפחה, ועדיין יש לי מצבור מכובד. האהובים עליי הם כל משפחת 'ג'ימי צ'ו', ממש כמו קארי בראדשו. אלה נעליים יקרות שעולות כמה אלפי שקלים, ואני נועלת אותן פעם בשנה. הם כמו תכשיט: אני לא עומדת או הולכת בהן – רק לשבת".

סמל סקס

"בסקרים כאלה ואחרים אני נבחרת מדי פעם לסמל סקס, וזה מחמיא לי ומנפח לי את האגו. אני מאמינה לזה, למרות שבבית אני מסתובבת בפיג'מה של טום וג'רי וקליפס בשיער ולא בבייבי דול ונעלי עקב. מאוד קל לי לקבל מחמאות, כי אני אדם חסר ביטחון. הסקרים האלה עושים לי מצב רוח טוב ליום אחד, אבל אני עובדת קשה מאוד בחדר כושר בשביל להצטלם בביקיני".

עבודה

"אני אוהבת לעבוד. גם כשהייתי נערה בקושי ביקשתי כסף מההורים, וכבר בגיל 15 התחלתי למלצר. אני מבסוטית אחרי עבודה קשה. תמיד פרנסתי את עצמי, אני חייבת לעבוד. כשהתחלתי כדוגמנית הייתי עושה השלמות הכנסה כברמנית, עובדת לילות ואז קמה בבוקר להצטלם. אני לא עצלנית. גם כשמצלמים סדרת טלוויזיה קמים בארבע־חמש בבוקר במשך כמה חודשים, ואני עושה את זה בשמחה. מסורה לעבודה ב־100% ולא מחפפת. בתקופות שבהן אין לי עבודה אני ממש קוטרית. אני מתקשרת לסוכן שלי ושרה לו בטלפון 'משעמם לי'. הוא אומר לי 'יש לך קצת חופש, תיהני', אבל אני לא מסוגלת".

פוטושופ

"תמיד כשמצלמים קטלוג או שער, אני שואלת מי אחראי על ה'פוטושופ' – חשוב לי לדעת. יש לי עין עצלה שנעצמת כשאני עייפה, וצריך לפקוח אותה ב'פוטושופ'. בעיקרון אין לי בעיה עם זה, כי לרוב זה בשביל שיפוצים קטנים כמו להעלים חצ'קון, לטשטש כתמים או סימני עייפות. לפעמים אני יכולה לעוות את הפרצוף בלי לשים לב ודווקא את התמונה הזו העורך רוצה לשער, אז למה לא לרטש? היום כבר אין פריים שלא עבר 'פוטושופ', אבל צריך גם לדעת את הגבולות. אני לא נותנת שיעשו אותי מטר שמונים או שישנו את תווי הפנים שלי".

צחוק

"אני שטותניקית לגמרי. אם אנשים נופלים או מתנגשים בדברים, זה מצחיק אותי לאללה. השבוע אבא שלי הכין לי ולו שתי כוסות קפה ובא לצאת מהמרפסת. החלונות שמובילים למרפסת תמיד נקיים ושקופים, והוא לא שם לב והתנגש בהם. הייתי שעה על הרצפה מרוב צחוק, ממש בכיתי מהסיטואציה. אלה דברים שמאוד מצחיקים אותי".

קעקועים

"כשהייתי בת 17 נשביתי בטרנד הקעקועים והיו לי תשעה קעקועים על הגוף. אחרי כמה שנים התחלתי למחוק אותם בתהליך מאוד כואב, אבל כזה שלא משאיר צלקות או זכר. יש לי שני קעקועים חדשים: אחד על העורף של מגן דוד שבו כתוב השם של בן, ובגב קעקעתי את הפסוק 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא כי אתה עמדי'. זה משפט שאני מאוד מאמינה בו והוא מחזק אותי. אלה שני קעקועים שלעולם לא אמחק, הם איתי עד הקבר".

רכילות

"אני קוראת את מדורי הרכילות ומנסה להיות מעודכנת, אני דואגת להיות בעניינים וגם לחפש את עצמי. לפעמים כתבי רכילות מעניקים משמעויות לדברים שלא קרו בכלל, והופכים ספקולציות לידיעות אמת. יש להם משתפי פעולה שמזינים אותם ברסיסי אמת – וזה במקרה הטוב.

למדתי להשלים עם זה, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שיש חציית קווים. אפילו לא מתקשרים אליי לאמת ידיעה, פשוט כותבים מה שהם רוצים. יש אנשים שמעבירים לרכילאים אינפורמציה שגויה, כותבים על ויכוח שלי ושל בבו שהתרחש לפני שנה כאילו שהוא קרה השבוע או ממציאים שאני ואילנית (לוי – ה"ר) רבנו. איזה שטויות ואיזה המצאות. כנראה משעמם להם, אז הם ממציאים מריבות וסכסוכים. תעשו את העבודה שלכם ותעזבו אותי בשקט".

שדרות

"זה הבית שלי, המקום שנולדתי בו. אבל אני כבר בקושי שם. האחים שלי עדיין גרים שם, אבל הם באים אלינו יותר מאשר אנחנו באים אליהם. יש בדירה של ההורים שלי אקסטרה חדר למקרה שאחי ואשתו ירצו לבוא. אם אני כבר מגיעה לשדרות, אני מרגישה שכולם גאים בי – אומרים לי שלום ברחוב, מתעניינים בשלומי, זאת הרגשה טובה לבקר שם".

תכשיטים

"כאישה אני מאוד נהנית לקבל תכשיט, לא בהכרח תכשיט יקר או יהלום. מספיקה גם שרשרת לב או מדליון עם תמונה של מישהו שאני אוהבת בפנים. כפרזנטורית של חברת תכשיטים יש לי 60% הנחה, ואני בהחלט מנצלת אותה. לבבו יש טעם טוב בתכשיטים ואני נהנית מזה. רק השבוע הוא קנה לי שלושה צמידים מזהב אדום עם שלושה מגני דוד קטנים עליהם. הם מדהימים".