מפלגה של בובלילים מתים

רשימת המועמדים של הליכוד גררה ביקורת מצד גורמים שונים בש"ס, שטענו כי היא אשכנזית מדי. כך טען ח"כ יצחק כהן: "הליכוד הוא מפלגה שהגנטיקה שלה סובלת מדלות פיגמנטים ואנמיה". לאזניים זרות יכולות להישמע אמירות אלו כאילו מדובר בדרום אפריקה, ונלסון מנדלה הישראלי פועל לביטול האפליה הגזעית שהנהיגה הליכוד בישראל, בעוד הוא מנהיג את מפלגתו שלו לשוויון גזעי. אך האמת כמובן הפוכה לחלוטין.

מבחינה מספרית טהורה, אכן רק רבע מ-20 נבחרי הליכוד הראשונים ברשימה הם בני עדות המזרח. רוב אשכנזי מאפיין גם את מפלגת העבודה וקדימה, וגם בתחומים רבים נוספים בחברה הישראלית - משפט, אקדמיה ועסקים אפשר להצביע על רוב אשכנזי בראש. פער זה שבין העדות הולך ומצטמצם עם השנים, וחשוב להבחין בינו ובין אפליה עדתית.

ניתן לומר בשמחה כי האפליה העדתית הבוטה והפסולה חלפה לה מן העולם. אך הפער העדתי קיים עדיין, גם אם באופן חלקי, עקב נסיבות היסטוריות. עם זאת, יכול כיום כל בן עדות המזרח להשתלב בהצלחה בכל מסגרת חברתית או עסקית בהתאם לכישוריו ויכולותיו. איש (למעט אלי ישי וחבריו) אינו מעלה בדעתו כי כ-50 אלף מצביעי הליכוד בחרו את נציגיהם במקומות הראשונים על סמך עדתם אלא על סמך כישוריהם וניסיונם.

בניגוד לליכוד ולשאר המפלגות בהן לעדה ולצבע עורו של המועמד אין כל חשיבות, דווקא בש"ס המצב הפוך. כל המועמדים ברשימת המפלגה לכנסת מתמנים על ידי הרב עובדיה יוסף, שבוחר רק בספרדים חרדים, על בסיס מידת נאמנותם לו. אין כמובן בש"ס מקום לנשים או לאשכנזים חסרי פיגמנטים או לספרדים מסורתיים. 

בעוד ש"ס מייצגת את הרב עובדיה החרדי והמתון יחסית מבחינה מדינית וביטחונית - הרוב המוחלט של מצביעי ש"ס הם מסורתיים הנמצאים עמוק בימין הפוליטי. מוטציה פוליטית כזו המתגלמת בש"ס מלווה אותנו כבר שנים ארוכות, למרות האבסורד הגלום בה: כעשרה חברי כנסת נבחרים על ידי ציבור שאינו מזדהה עמם בנושאים המהותיים העומדים על הפרק. הוא בוחר בהם רק עקב מוצא עדתי ושורשים משותפים. כך יליד הארץ מסורתי שאביו או סבו הגיעו ממרוקו ומקומו הטבעי בליכוד או אף ימינה ממנו – מצביע למפלגה חרדית מובהקת.

מפלגה זו נשלטת בידי רב שגדולתו בתורה עצומה, אולם בהופעותיו הציבוריות הוא מתבטא לעיתים רבות באופן מביך. רבים מדי מנציגיה של ש"ס בכנסת הורשעו בפלילים וחלקם אף הושלכו לכלא. כידוע, אין בה דמוקרטיה פנימית או מקום לשוויון בין המינים או בין העדות.

כפי שהוכיחה "האח הגדול", גם לאחר 60 שנות מיזוג גלויות במדינת ישראל קיים ציבור גדול למדי המאמין בלב שלם כי מקור בעיותיו העיקרי הוא מוצאו העדתי. אין חולק על כך שמצביעי ש"ס אכן חשים כך ומצביעים בהתאם, אך לתחושה זו אין כמעט בסיס עובדתי כיום.

אין למעשה הצדקה לקיומה של מפלגת ש"ס בפוליטיקה הישראלית של המאה ה-21. אין בה כל ייחודיות או בשורה פוליטית המצדיקות את קיומה העצמאי, למעט העדתיות המזרחית המודגשת שכאמור אין בה ממש. אלי ישי ומורו ורבו אריה דרעי המכירים היטב את תחושת הקיפוח העדתית החזקה של צאן מרעיתם - הפכו אותה למכרה זהב פוליטי. בכל מערכת בחירות הם זוכים בקולותיהם הרבים מדי של אותם "בובלילים" מתוסכלים.

יש לקוות כי במהלך השנים הבאות ייטלו את גורלם בידיהם עוד ועוד מצביעי ש"ס שאינם חרדים וישפרו את מצבם הכלכלי והחברתי. או אז לא יצטרכו לתלות את יהבם במפלגה עדתית השמה דגש על צרכי המיעוט החרדי שבין בוחריה.