המבוטח נתקע בנגב כל הלילה, כלל תפצה
בשל טעות טכנית, החברה לא ערכה ביטוח גרירה לרכב של המבוטח שנתקע ליד דימונה, אך מחברת הגרירה לא הגיעו אליו. ביהמ"ש: כלל אחראית לנזקיו, ותשלם לו 1,050 שקל
בפברואר 2006 רכש התובע מכלל ביטוח מקיף לרכבו, הכולל מינוי גרירה ורכב חלופי. לטענתו, בתום תקופת הביטוח פנה לסוכן הביטוח בבקשה לחדש את הביטוח, וביקש כי התנאים יישארו כפי שהם.
לטענת התובע, הסוכן הודיע לו כי הביטוח יישאר ללא שינויים, וזאת מפברואר 2007 ועד לסוף ינואר 2008.
באחד מהלילות ביוני 2007 אירעה תקלה ברכבו של התובע בכביש דימונה, והוא לא יכול היה להמשיך בנסיעה בחזרה לביתו. התובע התקשר לשירותי הגרירה שבהם היה צריך להיות מבוטח על פי בקשתו, כדי שיגררו את רכבו, ואולם מחברת הגרירה הודיעו לו כי אין לו מינוי גרירה.
חברת הגרירה הציעה לתובע לשלם בכרטיס אשראי ו/או במזומן לצורך ביטחון, והוא סירב משום שלא החזיק בכרטיס אשראי, וכן כי היה בטוח שיש לו מינוי לגרירה.
התובע נאלץ להתקשר לאביו, אשר גר בגדרה, ולבקש את עזרתו. לטענתו, רק בשעות הבוקר המאוחרות הוא ואביו הצליחו להתגבר על הבעיה ברכב. בנוסף טען התובע כי הוא עצמאי ועובד כצלם באירועים, ומאחר שחזר מאירוע ביחד עם עובד שלו, הוא נאלץ לשלם לעובד שכר בעבור שעות נוספות.
בהתאם לכך ביקש התובע כי ביהמ"ש יורה לכלל לפצותו בגין הדלק שצרך רכבו של אביו, תשלום בעבור שעות העבודה הנוספות של העובד, תשלום סמלי למכונאי ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 200 שקל.
כלל טענה מנגד כי התובע היה יכול להקטין את נזקיו על ידי מסירת אמצעי תשלום ביטחון, וכי הוא לא הוכיח את נזקיו.
על כלל לתת את הדין
השופט זכריה ימיני מבית-המשפט לתביעות קטנות ברמלה קבע כי מלוא האחריות לנזקיו של התובע - שנבעה בשל טעות טכנית - מוטלת על כתפי כלל, שכן היה צריך להופיע במחשב שלה שהתובע משלם בעבור שירותי גרירה.
"חברת הביטוח צריכה להבין שלא לכל אדם יש ברשותו כרטיס אשראי, ולא לכל אדם יש בזמן נתון את סכום הכסף המזומן הנדרש", כתב השופט בפסק-הדין. נקבע, כי התובע עבר מסכת ייסורים קשה, וכי כלל פעלה שלא כראוי ועליה לתת על כך את הדין.
נפסק כי התובע לא הוכיח את מלוא נזקיו הנטענים, ועל כלל לשלם לו 750 שקל, וכן 300 שקל בגין הוצאות משפט.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
