רשת Usenet: יהיה זכרה ברוך / דעה

זמן מה לפני ה-Eternal September אבל הרבה אחרי ה-Great Renaming (גגלו ערכים אלה אם אתם לא מכירים) למדתי לא מעט על העולם דרך Usenet. שנים מאוחר יותר, כמשתמש ב-Mac SE בזמן הקולג', הכרתי דרך Usenet חברים עימם אני בקשר עד היום.

היינו נערים נשכניים ופרובוקטיביים, מהסוג שאולי אפשר למצוא בקרב הבלוגרים מודל 2008, אולם ב-1993 הכל היה רדיקלי יותר, מוזר יותר ומספק הרבה יותר. יצרנו חברויות עם משתמשים מרוחקים, צרבנו ספרי מחזור על תקליטורים ושלחנו אותם בדואר רגיל עם יותר מדי בולים. היינו ילדי הרשת ה-באמת הראשונים.

אולי זה יהיה לחלוטין לא מובן למשתמשים בעולם האינטרנטי המפולג והממוסחר שאנו רואים לנגד עינינו כיום, אולם ל-Usenet היינו הולכים כדי לשוחח. רשת Usenet נוצרה בימים אידיאליסטיים, בימים בהם רשת האינטרנט לא נועדה למטרות רווח, והיא היתה מורכבת מאוסף של bulletin boards שכונו newsgroups והיו משותפים לאלפי מחשבים. אלה החליפו ביניהם הודעות מספר פעמים ביום.

הפורומים של פעם

בימי הטקסט של Usenet איש לא ידע אם אתם ילדים או מבוגרים, כלבים או חתולים. הוא ידע רק מה שכתבתם. לא היתה האובססיה שיש היום עם וידאו ותמונות, אותם מוצאים

באתרי הרשתות החברתיות. כן, אני יודע שההתרפקות הנוסטלגית הופכת אותי לזקן משהו, אולם יש הרבה חן בלשוחח עם אנשים מבלי שיהיה אכפת איך הם נראים.

שיחות רציניות ביותר התנהלו בפורומים דוגמת comp.sys.atari.8bit. שיחות קלילות יותר רצו בקבוצות ששמן החל ב-alt - והייתם חופשיים לקפוץ לקלחת ולומר את שעל לבכם. זה היה עידן תמים יותר של הרשת, לפני שהגיעו הספאמרים, הנוכלים והציבור הכללי. כל זכר לפרסום מסחרי נחשב פסול ומוקצה. אנשים צייתו לקוד נימוסים - net.manners - שנאכף על ידי שוטרים במינוי עצמי.

אין לי ספק ש-Usenet יצגה את מה שחסר ברשת כיום: מרחב ציבורי אמיתי. בעוד שכל המשתמשים בילו בקבוצות שונות, כולם יכלו לגשת לאותה רשימת קבוצות, והיה מקום רב להפריה הדדית.

השליטה המרכזית התמצתה במנהלי IT ספורים, שבתכלס העדיפו לתת לעניינים להתנהל בעצמם. בהשוואה למערכות צ'ט דוגמת IRC (מערכת המסרים המאוחרת והמתקדמת יותר) היתה Usenet יריעה רחבה לכתיבה ממושכת ורבת מחשבה.

גססה במשך זמן רב

במשך השנים היתה נתונה Usenet במצב של גסיסה. חלק ממספידיה טוענים שכבר בשנת 1993 החלה ההידרדרות, כשצנחו לתוכה מיליוני משתמשי AOL, עבורם היתה הרשת גן עדן לגיקים. עם התקדמות שנות ה-90' גרמו הפיתויים החומריים ליצירת bulletin boards מסחריים או ומוחצנים יתר על המידה. הר של ספאם פגע באופן קטקליזמי ברשת וגלים של תוכן בלתי הולם הפכו את Usenet לסביבה עוינת, מכפי שהיתה אי פעם בעבר.

רשת האינטרנט נפחה חיים חדשים ב-Usenet באמצע שנות ה-90', אז היא שימשה כמסד נתונים של שאלות ותשובות, בו ניתן לחפש באמצעות מנועי חיפוש. יכולות החיפוש הרגו כמה מהפונקציות החברתיות של Usenet. קבוצות אד-הוק כאוטיות התקיימו להן כבועות סגורות, ורק אם במקרה הקלקתם עליהן ידעתם על מה מדברים שם. כל מילה

שכתבתם היתה ניתנת לחיפוש, ולכן המשתמשים הנבונים יותר החלו לשקול מילים.

בינתיים, עם העלייה בפופולריות של הורדות מולטימדיה, הפכה Usenet לאפיק הפצה פיראטי מבוזר, אב טיפוס ל-BitTorrent. אז החלה להתהדק הלולאה סביב Usenet.

 קבוצות ברשת שיתפו קוד במשך שנים, אולם הגל שבא בשנות ה-90' המאוחרות שתה את רוב המקום. מאחר שספקי החיבור לאינטרנט ארחו את ספריות Usenet, החלו הספקים לתהות מדוע עליהם למלא חלקים נרחבים של שטחי האחסון שלהם בסרטים פיראטיים ובתכנים בלתי הולמים.

ספקי חיבור לאינטרנט החלו לשמוט את התמיכה ברשומות אלה, בין היתר בשל מסעות ציד של ממשלות נגד פורנוגרפיית ילדים. בשנים האחרונות הפכו הספקים את Usenet לשמורה חצי קניינית שהכניסה אליה בדרך כלל - למנויים בתשלום בלבד.

הסידור הזה אמנם התאים לחלק מהמשתמשים, אולם Usenet חדלה להיות נגישה לכולם מכל מקום. לא עוד מועדון חברתי. תם החופש, בכל מובן אפשרי של המילה.

להתראות

קשה להרוג משהו מבוזר כמו Usenet. כל עוד יש שני שרתים שמסכימים לחלוק את פרוטוקול NNTP, היא תמשיך להתקיים בצורה כזו או אחרת, אולם הרשת שאני מספיד כבר נגוזה. אנשים מנהלים את חייהם באופן מקוון, ומשתמשים ברשת באופן נרחב הרבה יותר מאשר ב-1993. הרשת של היום גורמת לי להתגעגע לרשת בה היה מקום בילוי אחד, רשת עליה כולם ידעו ולא היתה בבעלות של אף אחד.

הכתבה פורסמה במקור בגיליון דצמבר של PC Magazine. לרכישת מנוי.