השלכות פרי מקלדתה של מהנדסת בחברת hp על החטיף הלאומי, הפתיעו רבים. זו אינה הפעם הראשונה שמישהו חומד לצון ושולח לחבריו סיפור מצוץ מן האצבע באמצעות הדואר האלקטרוני. הפעם, הסיפור שבחרה לספר המהנדסת לחבריה היה על הקשר בין החטיף "במבה", אחד ממוצרי הדגל של חברת אסם, לבין תופעת תמותת הפעוטות הבלתי מוסברת, שלא נדע, אשר התרחשה בשבוע האחרון.
נמענים אשר קיבלו את ההודעות המקוריות מן המהנדסת, העבירו אותן לחבריהם, מכריהם וכל מי שנמצא ברשימת תפוצת הדואר האלקטרוני שלהם. כך נוצר גל פרסום שני. באופן דומה, הנמענים שקיבלו את גל הפרסום השני, העבירו גם הם לרשימות התפוצה שלהם והנה גל הפרסום השלישי - וחוזר חלילה. הפרסום קיבל ממדים עצומים בזמן כה קצר עד אשר משרד הבריאות פרסם הודעה רשמית
השוללת את הקשר בין הבמבה למוות הפעוטות. הפרסום גם הוביל לנפילה של כשישה אחוזים במהלך המסחר במניותיה של חברת אסם וירידה של אחוז
בסופו של יום.
כאשר התברר למהנדסת כי הסיפור הקטן שהמציאה גרם לאנדרלמוסיה רבתי, מיד פרסמה הודעת התנצלות.
היא אף הודתה כי מדובר במידע בדוי שאין בו כל אמת. אולם למרות
| ההתנצלות |
|
| מפיצת שמועת הבמבה: אני מתנצלת / ארז רונן |
|
מהנדסת ההיי-טק שהפיצה את השמועה לפיה חטיף במבה גרם לתמותת תינוקות שלחה מייל, בו היא התנצלה על דבריה. החברה הודיעה לעובדיה שהיא תתייחס למקרה בחומרה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
התנצלותה הכנה והצהרתה כי לא היתה לה כל כוונה לפגוע, היא בבעיה לא קטנה.
במידה והוגשה תלונה למשטרת ישראל (כפי שדווח), עלולה המהנדסת למצוא עצמה עומדת בפני כתב אישום ואף הרשעה בדין. מקום העבודה בו היא מועסקת יכול לפטרה ואף לנקוט נגדה בהליכים משפטיים שונים. גורמים שונים אשר באפשרותם להוכיח כי נפגעו בצורה כזו או אחרת מן הפרסום זכאים לפיצוי כספי. כך גם הרשות לניירות ערך יכולה לפתוח בחקירה בחשד להרצת מניות.
יחד עם זאת, לנפגעת הגדולה מכולם, חברת אסם, קיימות מבחר עילות משפטיות במסגרתן היא יכולה לתבוע פיצוי כספי. הפיצוי יתבסס, בין היתר, על הוכחת אסם כי נגרם לה נזק, ישיר או עקיף, הנובע מן השקר המפגיע ורשלנותה של המהנדסת בעת שפרסמה את המידע.
למרות ריבוי העילות, אתמקד דווקא בעילת לשון הרע. עוולת לשון הרע רלוונטית במיוחד למקרה זה, לאור נסיבות המקרה, קלה להוכחה, והפיצוי בגינה אינו תלוי בהוכחת הנזק שנגרם לאסם.
תחום לשון הרע בדיני רשת התפתח מאוד בעשור האחרון וניתן למצוא מספר רב של פסקי דין
העוסקים בפרסום מקוון של לשון הרע. על לשון הרע אשר פורסמה באמצעות דואר אלקטרוני חלות נורמות התנהגות זהות לאלה שנחקקו לפני למעלה מ-40 שנים. לכן, לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965, גם אם זו מצאה את ביטויה באמצעות דואר אלקטרוני, מקנה לנפגע את הזכות לתבוע פיצוי - פיצוי בגובה עשרות אלפי שקלים ולפעמים ולפעמים אף מאות אלפי שקלים.
כל שעל אסם לעשות הוא להוכיח כי מדובר בפרסום לשון הרע. לאור הודאתה של המהנדסת כי מדובר בפרסום שאין בו אמת, סביר מאוד להניח כי אסם תעבור משוכה זו בקלות רבה וישאר רק עניין הפיצוי. החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 50,000 ש"ח להפרה. במקרים בהם יוכח כי היתה כוונה לפגוע, הפיצוי מוכפל ויכול להגיע עד לסך של 100,000 ש"ח. במקרה זה, אם אסם תראה כי מדובר בפרסום בזדון הפיצוי שתוכל לקבל יכול להגיע גם למאות אלפי שקלים.
עוולת לשון הרע מורכבת משני רכיבים המשלימים אחד את השני ומקיימים את ביצוע העוולה – "פרסום" ו-"לשון הרע". בהנחה שבית המשפט ימצא כי תוכן ההודעות אשר נשלחו בגל הראשון עונה על הגדרת "לשון הרע", אזי תוכן כל ההודעות שנשלחו בגלי הפרסום הבאים, גם הם ימצאו כלשון הרע. כל שנותר הוא לבדוק האם הרכיב השני קיים ומדובר
ב"פרסום".
משלוח הודעות מתיבת דואר אלקטרוני מהווה פרסום לכל דבר ועניין. לכן גל הפרסום הראשון עונה על הגדרת החוק. אך מה עם הגל השני, השלישי והבאים אחריו? האם אלה שקיבלו את תוכן ההודעות והעבירו אותן קדימה לנמענים נוספים, פרסמו גם הם לשון הרע? הפסיקה הישראלית מספקת תשובה חד משמעית. ממש לאחרונה נקבע בעניין הפצה חוזרת של לשון הרע באמצעות משלוח דואר אלקטרוני, כי כל מי שמבצע פעולת פרסום נוסף של תוכן העונה על הגדרת לשון הרע, גם הוא או היא ימצאו כמפרסמים לשון הרע.
התוצאה: פרסום חוזר של לשון הרע - מהווה פרסום לכל דבר ועל המפרסם, גם אם אינו מקור התוכן, אחריות זהה לזו המונחת על מקור הפרסום. משכך, אסם יכולה לאתר את המפרסמים בגלי הפרסום הנוספים ולפתוח בהליכים משפטיים נגד מפרסמים אלה ולבקש פיצוי ללא הוכחת נזק באופן דומה לזה שיתבקש נגד מקור הפרסום המעוול.
למרות פסק הדין, אני סבור כי בנסיבות מסויימות ניתן לטעון טענות הגנה נוספות ולשכנע את בית המשפט לתת חסינות למפרסמים חוזרים או לכל הפחות לקבוע כי למרות ביצוע העוולה הם לא ישלמו פיצוי כלשהו. אחד מן הטיעונים שניתן להציג בעניין זה נובע מן הערך חברתי בזרימת מידע לא מצונזר. הטלת אחריות על מפרסמים, בכל מקרה, תביא
| לא רק בישראל: |
|
| אדם הודה בהפצת שמועות על גרבר / ארז רונן |
|
אמריקני שהפיץ שמועות לפיהן מזון תינוקות של חברת גרבר מורעל, ואף טען כי תינוקות מתו כתוצאה מאכילת המזון, הודה באשמה וצפוי לעד חמש שנות מאסר |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
לפגיעה בחופש הביטוי ומשם לפגיעה באושיות הדמוקרטיה.
בסופו של דבר, אם תוגש בעתיד תביעה נגד מפיצים מדרגה שניה ואילך, התוצאה תהיה תלויה בנסיבות הפרסום. במקרים בהם המפרסם פעל כאדם לא סביר והיה עליו לבדוק את אמיתות ומהימנות המידע שהעביר אותו לאחרים, סביר להניח כי ימצא כמוציא לשון הרע. מאידך, יהיו גם מקרים בהם יגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר במידע שעל פניו נחזה למידע אמיתי, לא ניתן היה לברר את אמיתותו בנסיבות העניין וקיימת חשיבות עליונה בשיתופו והפצתו לכל דכפין גם אם קיים סיכון בפגיעה בשם הטוב.
בעניין זה חשוב לציין כי כשם שניתן לפתוח בהליכים משפטיים נגד מפיצים מדרגה שניה בגין הוצאת לשון הרע, ניתן לפתוח נגדם בהליכים משפטיים גם בעילות אחרות כגון: הפרת זכויות יוצרים ופגיעה בפרטיות. לכן, כברירת מחדל, כדאי להימנע מפרסום נוסף של מידע אשר עלול לפגוע בזכויות של אחרים. האם הימנעות שכזו ישימה או ראויה? זו שאלה שעם השנים תתברר, ככל שיוגשו יותר תביעות נגד מפיצי מידע ובתי המשפט ימצאו את האיזון הראוי בין הזכות לחופש הביטוי וחופש המידע לבין זכויות אחרות.
עו"ד אביב אילון, ממשרד אילון ושות', מתמחה בדיני אינטרנט ומחשבים ובעל אתר דיני רשת
