בואי להשיב על סקר: איך את קוראת לו?

חודש אחרי שהתחתנו נסענו לשנת לימודים בקיימברידג', שליד בוסטון, ארה"ב. גם בקיימברידג' מדברים אנגלית, אבל בניב מקומי ידוע - ה"פוליטיקלי קורקט". כבר בטפסי ההרשמה ששלחה האוניברסיטה לאיש שלי בארץ, זכיתי לכינוי התקין "ספאוס" (spouse), שהוא תואר יוניסקסי שהדביקו האמריקניים לבני הזוג, במקום ה"האסבאנד" וה"ווייף" המסורתיים.

אולי השנה שביליתי בבירת התקינות הפוליטית של המערב השפיעה עליי, ואולי, כמו שיאמרו השוביניסטים, היה לי יותר מדי זמן לחשוב, אבל כשחזרתי לארץ גיליתי שאני נוטה להיחנק קלות כשאני מנסה להוציא מהפה את המלה "בעלי". ניסיתי קצת להשתמש ב"בן זוגי", אבל פעמים רבות מדי התגובה הייתה: "הא, חשבתי שאתם נשואים..." ונאלצתי להסביר. ניסיתי להשתמש במילה "אישי", אבל גיליתי שאנשים לא כל כך מבינים מה אני רוצה, ונאלצתי לתרגם. בלית ברירה חזרתי למונח "בעלי", שאותו כולם מבינים, ומדי פעם אני מגוונת אותו ב"האיש שלי", בעיקר כדי להרגיש שהבעלות פה עובדת לשני הכיוונים, או כשאני רוצה להימנע ממבט צונן מפמיניסטית אדוקה.  

לאחרונה גיליתי שותף מפתיע לחיבוטים הלשוניים שלי: ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. בחודשיים האחרונים מסתובב ברשת מכתב שרשרת אלקטרוני ובו צילום של מכתב שכתב דוד בן גוריון בשנת 1953 לשר האוצר, לוי אשכול. בלשון תמציתית ועניינית כותב הזקן: "חתמתי היום על הצהרת העובד(ת) לצורך קביעת ניכויי מס. בהצהרה, בסעיף 4, נאמר שם בעלי/אשתי. לדעתי יש להגיד אישי/אשתי. במלה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה, שאינה הולמת כבוד האישה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש. תעשו כדברי הושע הנביא: 'והיה ביום ההוא – תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי' (הושע ב' 18)".

הצעתו של בן גוריון להחליף את המילה בעלי באישי מעולם לא תפסה. ההגדרה שמקובלת בטפסי המס כיום היא בן/בת הזוג, כנראה בשל הצורך להתייחס לידועים בציבור מסוגים שונים, ולא רק לזוגות נשואים."בדורות עברו דווקא השתמשו במילה אישי, אבל היא נעלמה משימוש", אומרת הבלשנית והפמיניסטית פרופסור מירה אריאל. "אמי, שהיא בת 84, השתמשה במילה הזו רבות, והיא הייתה מקובלת בדור שלה".

"בעיניי לא נורא להשתמש במילה בעלי, אם מרוקנים אותה מהמשמעות של בעלות ואדנות. אני טוענת שמה שחשוב זה מה שקורה בחיים, והשפה היא משנית לחיים. גם אם המילה היא בעל, זה לא אומר שאנחנו משרתות של האדון".

אריאל, ממייסדות כתב העת הפמיניסטי נוגה, נדרשה לסוגיה "אישי או בעלי" עוד הרבה קודם שהופץ מכתבו של בן גוריון, וכבר "נורא משעמם" אותה לדון בכך. "מה שחשוב", היא קובעת, "הוא התוכן שאנחנו יוצקים לזוגיות. אין רע בלנסות לעשות שינוי בעזרת הלשון, אבל מפה לא תבוא הישועה. אפשר לברוח למילה אחרת, אבל יותר חשוב לשנות את יחסי הכוח במשפחה. והמלה תשתנה או שלא.

"אני יכולה לדמיין עולם שבו כל הנשים קוראות לבני זוגן אישי, אבל עדיין אין להם זכויות שוות והן תקועות במטבח ומופלות לרעה בבית הדין הרבני. אני מעדיפה עולם שבו נשים קוראות לבני זוגן בעלים, אבל יש להן שוויון זכויות מלא, בכל מקום. מה שחשוב זה החיים ולא הסימבוליקה הלשונית. למרות זאת, אפשר לחזור למילה אישי. זה שבהתחלה יש התנגדות והיא לא תופסת לא אומר שלא צריך להמשיך לנסות. לפעמים זה לוקח זמן".

• הכתבה המלאה מופיעה בגליון "לאשה" החדש. הקליקי כאן כדי לגלות מה עוד מחכה לך ב"לאשה"