השבוע יירשמו שלוש רשימות "ירוקות" לבחירות לכנסת. הסכנה בכך אינה בפיצול הקולות, אלא בבריחת מצביעים. מי ששוקל לבחור ירוק ומוצא שלוש מפלגות, מוותר על הרעיון ובורח לשיקולים המדיניים, הכלכליים, הדתיים והכיתתיים.
עם כל הכבוד לפוליטיקה, אסור לשכוח לרגע כי המשבר הסביבתי פה. בתחומים מסויימים מדובר במצב חירום של ממש, מצב שמחייב איחוד ירוק.
המסר הברור שיש להפנות לציבור הוא פשוט ואמיתי: איכות הסביבה היא הדבר הכי חשוב עכשיו. המים מהם כולנו חיים, האוויר שאנו נושמים, האוכל המהונדס, הטבע הארצישראלי הייחודי שמושחת בשיטתיות על ידי המערכת שעסוקה בריצוי האינטרסים הכלכליים - כל אלה יותר חשובים מ"שלום וביטחון".
לשם כך על המפלגות הירוקות לשים את המחלוקות בצד ולהציג רשימה מאוחדת: דתיים וחילונים, יהודים וערבים, ציונים ושאינם ציוניים, ירוקים-כתומים וירוקים-אדומים. כולם.
רק רשימה כזו תוכל להציג מסר ברור: איכות הסביבה היא מה שחשוב, ובה עלינו לעסוק בכנסת. על חברי הרשימה המאוחדת להבטיח כי יבחנו את הכרעותיהם על סמך שיקולים סביבתיים בלבד. זה המחיר שיש לשלם אם רוצים כוח ירוק וגדול בכנסת הבאה. זה לא מחיר גבוה מדי אם מניחים שגם כך הפוליטיקה הירוקה לא תנהיג את המדינה. וזה בהחלט יכול להיות פיתרון מפתה עבור מאות האלפים שאינם בטוחים מהו פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. אם נמשיך לכרוך את שיתופי הפעולה הסביבתיים בין ישראל לשכנותיה בהסכם כולל, לא תישאר ארץ לריב עליה.
חזית ירוקה רחבה צריכה הייתה לכלול גם את מפלגת הירוקים, אך למרבה הצער, היא עצמה סתמה השבוע את הגולל על אפשרות זו, עם התחברותה לפליטי שינוי.
לכן, רק שלושה כוחות פוליטיים ירוקים נותרו במשחק: התנועה הירוקה-מימד, עלה ירוק ופורשי "הירוקים" שלא מוכנים לשאת את השינוי. עיקר הבטן המלאה של הפעילים היא על כך שמקומה העיקרי של מפלגת הירוקים במאבקים הסביבתיים היה לקיחת קרדיטים על מאבקים שלא השתתפה בהם. ויסנר נשא את הפוליטיקה הירוקה על כתפיו שנים ארוכות, והוא לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות בכנסת. אך פורז הוא צפרדע חץ רעילה שאנשי סביבה לא יכולים לבלוע, ודי בדוגמא של קידום קידוח הנפט בשמורת מדבר יהודה, שלה היה שותף.
התנועה הירוקה
חברה לתנועת מימד בראשות הרב מיכאל מלכיאור, שמסיים שתי קדנציות כיו"ר השדולה הסביבתית בכנסת. עלה ירוק
היא מפלגה ירוקה באמת למרות תדמיתה. אולי לא אקטיביסטית ממש, אבל בהחלט ירוקה. מצעה הוא כזה שאי אפשר לכתוב ללא תפישת עולם ירוקה. חבל שמזה מספר מערכות בחירות ממשיכה התנועה שלא להבליט את הפן הזה שלה, והסברתה התמקדה בדגל הקנביס. גיל קופטש שהוצב בראש הרשימה ינק איכות סביבה מאמו, בת-שבע קופטש, שהקימה וניהלה במשך שנים את מחוז המרכז של המשרד לאיכות הסביבה.
לפני הבחירות שעברו התנהלו מגעים בין הירוקים לבין עלה ירוק להליכה משותפת לבחירות. המו"מ התפוצץ ותוצאות הבחירות היו עגומות מבחינת שתי הרשימות שגירדו את אחוז החסימה ונותרו בחוץ. אך סך הקולות שקיבלו השתיים לא רק שהיה מכניס לכנסת נציג של כל אחת מהן, הוא היה מספיק אפילו לח"כ שלישי.
על הטעות הזו אסור לחזור. ריצה ברשימה משותפת יכולה לא רק לאחד את כל המצביעים בכיוון הירוק, אלא לסחוף אליה רבים מהקולות הצפים שיראו שנפרץ מחסום אחוז החסימה, ולהפוך את הרשימה הירוקה להפתעת הבחירות, תסריט שכל מי שעתידה של הארץ חשוב לו צריך לייחל לו.
גילי סופר
פעיל בתנועה הירוקה
