אחרי שחילקת את המספר שלך לכל דיכפין, מגיע השלב שבו אתה מזומן לדייט, או לראיון עבודה. תלוי איך מסתכלים על זה. אתה מתיישב מול אחראית המשמרת שאחראית גם על המשמרת וגם על קליטת עובדים, מחייך אליה ומתחיל לשאול אותה מה היא עושה בחיים ואיך ההורים שלה קיבלו את זה שהיא יצאה מהארון, או שאתה יושב עם בחור לקפה ומספר לו ברצינות תהומית על הניסיון שלך בשירות לקוחות"
כמה מילות עידוד מהדוקטור ובן זוגו שלחו אותי אל האמבטיה החמה הקרובה למקום מגוריי, להתרווחות חמימה עם מוזיקה להחזרת השפיות. יצאתי, התגלחתי, התבשמתי, לבשתי על עצמי מחלצות מאגניבות ויצאתי לחפש את עצמי ברחוב"
לאחר פרידה מבן זוג, כי לך תנסה להסביר את עצמך בזמן שאתה קצת בהלם, קצת פגוע ובעיקר לא יכול להפסיק לבכות, נאספתי אל ביתי בהתקף דכאון קל – מה אעשה עכשיו? האם אשאר לבד לנצח? ואולי כדאי לי לעבור לבאר שבע?
פורסם:
25.12.08, 10:53
עם המעבר לעיר הגדולה, נאלצתי להתחיל בחיפוש עבודה משמעותית כדי לשלם את שכר הדירה (הנמוך אמנם, לא אלאה אתכם בהסברים) וכדי לקנות לעצמי אוכל לתיחזוק גופי הצנום ממילא. אין כנראה דבר יותר הומואי-תל אביבי מאשר למלצר את עצמך למוות בזמן שאתה שואף להיות שחקן/סטייליסט/מדען טילים, ותל אביב, כבירת הקולינריה הישראלית לפחות, מציעה מגוון מסעדות ובתי קפה שישמחו לכוח עבודה חרוץ שרק רוצה להגיש קפוצ'ינו לכל הבא ליד.
לאחר מריבה עם הבוס במקום בו עבדתי, כי לך תנסה להסביר את עצמך בהיגיון למישהו שההבדל באינטליגנציה בינו לבין סכו"ם הוא לטובת הסכו"ם, נשלחתי כלאחר כבוד אל ביתי, כאשר התקף חרדה קל תוקף אותי – מה אעשה עכשיו? מאיפה אקנה אוכל? האם אהיה אחד מאלה שצועדים ברחוב ומבקשים שקל כדי להגיע לבאר שבע? מה אני אעשה בבאר שבע?!
נכנסתי הביתה, עשיתי האמפטי דאמפטי (כלומר, התפרקתי למיליון חלקים), אבל כמה מילות עידוד מהדוקטור ובן זוגו שלחו אותי אל האמבטיה החמה הקרובה למקום מגוריי, להתרווחות חמימה עם מוזיקה להחזרת השפיות. יצאתי, התגלחתי, התבשמתי, לבשתי על עצמי מחלצות מאגניבות ויצאתי לחפש את עצמי ברחוב.
סטופ, נסה שנית:
עם המעבר לעיר הגדולה, החלטתי לחפש מי שיחמם את ליבי ואת לילותיי. אין דבר יותר הומואי-תל אביבי מלחפש את עצמך ברחבי "אטרף דייטינג" ולמצוא מערכות יחסים רציניות של חצי שעה בזמן שאתה שואף להיות איש משפחה למופת. תל אביב, כבירת ההומואים הישראלית, מציעה מגוון שלם של בחורים בכל המידות והסוגים, שחלקם ישמחו לבחור שיתכרבל איתם מול הטלוויזיה בלילות החורף הגשומים.
לאחר פרידה מבן זוג, כי לך תנסה להסביר את עצמך בזמן שאתה קצת בהלם, קצת פגוע ובעיקר לא יכול להפסיק לבכות, נאספתי אל ביתי בהתקף דכאון קל – מה אעשה עכשיו? האם אשאר לבד לנצח? ואולי כדאי לי לעבור לבאר שבע? אבל מה אני אעשה בבאר שבע?!
אז נכנסתי הביתה, עשיתי מגדל קלפים (כלומר, התמוטטתי), וכמה מילות עידוד מחברים שלחו אותי אל האמבטיה החמה הקרובה למקום מגוריי, בצירוף שוקולד וקולה. כמה ימים אחר כך כבר יכולתי ללבוש על עצמי מחלצות נאות ולצאת אל העולם כאילו הוא מונח בכף ידי .
רגע, תנו לי לחזור למה שהתכוונתי.
אז יצאתי להסתובב ולחפש עבודה. נכנסתי לכל מיני מקומות, חייכתי חיוך שובה לב, שאלתי אם הם מחפשים עובדים והסברתי על עצמי, איפה עבדתי, לפעמים גם למה נגמר. השארתי מספר טלפון וחיכיתי שיתקשרו. בינתיים המשכתי להסתכל בעוד מקומות, להשאיר את מספר הטלפון שלי. וכך עבר לו ערב שלם בשיטוטים שאפילו הרחיקו החוצה מהבלוק לצפון העיר כדי לברר שם בכמה מקומות.
חזרתי הביתה, קצת מותש אבל גאה בעצמי על ההתאוששות המהירה, שכללה גם צעדי הבראה של 'לא אוכלים מחוץ לבית', 'מחסלים את מלאי המזון היבש לפני שמתחילים לחדש עם כל מיני דברים' ו"כנ"ל לגבי אלכוהול". כדי לעודד את עצמי קצת, עטיתי על עצמי את שריון ההומואים ונכנסתי לשוטט קצת באטרף.
שווארמיות הן מחוץ לתחום בשבילי
גם שם, כמו ברחוב שבו אני גר, המבחר עצום. וגם שם, כדי לשמור על הכוחות והשפיות, צריך להציב לעצמך איזשהו כלל ברזל. למשל – שווארמיות הן מחוץ לתחום בשבילי. גם בחורים שאני לא מצליח לנהל איתם שיחה בלי שישרבבו "חחחחח" בכל משפט וחצי. גם חנויות בגדים התבררו כאופציה לא מוצלחת בכלל, בדומה לבחורים שהגיל שלהם כפליים משלי. כלומר, אין לי שום בעיה עם אף אחת מהאופציות האלה, אבל לא אוכל לחיות איתן לאורך זמן.
ואז, אחרי שחילקת את המספר שלך לכל דיכפין, מגיע השלב שבו אתה מזומן לדייט, או לראיון עבודה. תלוי איך מסתכלים על זה. אתה מתיישב מול אחראית המשמרת שאחראית גם על המשמרת וגם על קליטת עובדים, מחייך אליה ומתחיל לשאול אותה מה היא עושה בחיים ואיך ההורים שלה קיבלו את זה שהיא יצאה מהארון, או שאתה יושב עם בחור לקפה ומספר לו ברצינות תהומית על הניסיון שלך בשירות לקוחות וכמה חשוב לך שהלקוח תמיד, אבל תמיד יהיה מרוצה.
לפעמים כשאתה מבין שאתה במקום הלא נכון, זה כבר מאוחר מדי. אבל בינינו, מה ההבדל בין ראיון עבודה לבין דייט? לשניהם נתלבש יפה, בשניהם נציג את הצד הכי טוב שלנו (אף מעסיק פוטנציאלי לא ישמח לשמוע איך אתה מכנה את הבוסית שלך לשעבר, ואף בן זוג לעתיד לא ישמח לשמוע סיפורי זוועה על האקס שלך), ובשניהם נחכה אחר כך לטלפון שיגיד לנו אם התקבלנו והאם להכין את השוקו החם (בשבילו, אני אקח הפוך, תודה) כדי להתכרבל איתו מול הטלוויזיה.
אז בינתיים מצאתי לי מקום שנחמד, נעים ונוח לי לעבוד בו, ועכשיו רק נותר למצוא בן זוג שיעזור לי לחסל את העוגות שאני מקבל מהעבודה. בינתיים אני והעורכדינית נשמין לאיטנו מנחת.
ורק דבר קטן לסיום – אם ראיון עבודה זה דייט, מה המקבילה של דינמיקה קבוצתית?!
