פירמידת הפנסיה
מה משותף למאדוף, פירמידת פונזי ומערכת הפנסיה? כולם פועלים תחת אותן הנחות בסיס, ובעיקר ההנחה שתמיד יהיו יותר אנשים שיכניסו כסף מאשר אנשים שיוציאו אותו. בתחום הפנסיה, הנחות הבסיס קורסות, והסופה שתפרוץ בעקבות הקריסה תגרום למשבר האשראי להיראות כמו ממטרים פזורים
מה משותף לברנרד מאדוף, פירמידת פונזי ומערכת הפנסיה? כולם פועלים תחת אותן הנחות בסיס: קהל יעד אינסופי, התפשטות חסרת גבולות, תאוות בצע ו/או אמונה תמימה שהשוק יסתדר, ועטיפה יוקרתית, אמינה ובעלת מוניטין. וכאשר אחת מההנחות הללו קורסת, מגדל הקלפים כולו מתמוטט ברעש גדול.
מה בעצם עשה מאדוף? בתחילה לקח כסף ממאה איש, השתמש במוניטין שלו כאיש מכובד (יו"ר בורסת נאסד"ק לשעבר), והבטיח שישלם להם תשואה שהיא מעט יותר טובה מתשואת השוק. ריבית טובה ואמינה לאורך זמן לא תעלה על 5% מעל המדד (הביטו על ריביות אג"ח ממשלתי או הבנקים, שנניח שהם אמינים....). מאדוף הבטיח 10%.
נניח שעשרים איש מהמשקיעים הראשונים הוציאו את כספם בריבית הגבוהה - לא הייתה בעיה כמובן, היות והיו לו כסף של שמונים איש. שמעו של מאדוף החל להתפשט, והגיעו עוד 200 איש ונתנו לו את כספם. נניח שעתה 70 איש היו צריכים את הכסף - לא נורא, עדיין 210 אנשים בפנים, והקרן שלהם שימשה אותו לשלם תשלומים חריגים לתשעים היוצאים.
מרגע לרגע שמעו של מאדוף יצא למרחוק, והקרן הפלאית הזו הפכה למוצר למיליונרים בלבד, שהיתה נחוצה פרוטקציה כדי להיכנס אליה. וכך - כל זמן שיותר אנשים נכנסים מאשר יוצאים, הפירמידה המשיכה לעבוד.
כמו שנאמר, רק כאשר מרוקנים את המים בבריכה רואים מי שוחה עם בגד ים ומי שוחה ערום. כך גם הפעם - כאשר משבר האשראי הנוכחי הגיע לעיצומו, ביקשו יותר ויותר אנשים - בצער רב על אובדן התשואה העתידית - את הכסף. מאדוף נתן לכולם, עד רגע מסויים שבו התרוקנה הקרן הכללית.
כלומר - התשובה לשאלה היכן נמצאים 50 מיליארד הדולרים שלכאורה נגנבו פשוטה: למעט מיליארד אחד או שניים, שיכול להיות שנלקחו לצורכיהם האישיים של מאדוף ומשפחתו (כי יש גבול כמה אדם יכול לבזבז...וזה כולל למרבה הפלא את אישתי ואשתך...), כל הכסף נמצא בידי האנשים אשר הוציאו אותו לכל אורך התהליך.
הנחות היסוד נפגעות
האם הסיפור שלמעלה מזכיר לכם משהו? למעט הפרוטקציה, קרנות הפנסיה בחלק מהעולם המערבי, ובמידה מסויימת גם חלק מהקרנות הישנות בארץ, פועלות בצורה דומה.
כאשר אוטו פון ביסמרק (מאחד גרמניה) חוקק ב-1889 את חוקי הפנסיה,
הוא קבע את גיל 65 כגיל היציאה. תוחלת החיים היתה בזמנו 50 שנה, כלומר - לביסמרק לא היתה באמת כוונה לשלם. העולם של שנות החמישים המציא את המושג "ערבות הדדית", כלומר - אנו נשלם להורינו מההפרשות שלנו, וילדינו ישלמו לנו כשנהיה זקנים מההפרשות השוטפות שלהם.
הבעיה היא שבמרוצת השנים, נפגעו הנחות היסוד של פירמידת הפנסיה. בעולם המערבי - בייחוד ביפן ובאירופה - האוכלוסייה מזדקנת בעקבות ירידה בילודה ועלייה בתוחלת החיים. על הירידה בילודה אפשר לומר ב"מאדופית": פחות אנשים מכניסים כסף לקרן הפלאית, ויותר אנשים מוציאים ממנה.
לגבי עליית תוחלת החיים - בארץ, בשנות החמישים עד שנות השבעים, תוחלת החיים היתה כ-73 שנים. כלומר, החישובים נעשו לפי שמונה שנות תשלומי פנסיה. היום עומדת תוחלת החיים על 80, וגיל תחילת העבודה עשוי להגיע - אחרי שירות צבאי, טיול במזרח ולימודים באוניברסיטה - ל-30. כלומר, תמורת עבודה של 35 שנים מצפים אנשים לפנסיה ל 15 שנים ויותר. ב"מאדופית": אנשים מצפים לתשואה של 30% לשנה. וברור שזה לא יחזיק מים.
גופי הפנסיה משדרים אמינות ומוניטין של הגופים הגדולים במשק, אך בפועל כולם מגלגלים את הבעיה לדור הבא, ולדור שבא אחריו.
הקריסה תגמד את משבר האשראי
להבדיל ממאדוף, מדובר כאן במשבר שקובעי המדיניות מודעים לו כבר שנים, אך נוטים לטאטא אותו מתחת לשטיח ולהעבירו לפוליטיקאים הבאים אחריהם. להבדיל ממאדוף, שהעביר כספים מעשירים וקרנות צדקה מסויימים לעשירים וקרנות אחרים, כאן כל הציבור יצטרך לשלם פנסיות אשר לא התכוון לשלם לטובת הדור הבוגר.
באירופה הבעיה חריפה במיוחד, כאשר - בהפרזה - בגרמניה ואיטליה כמעט ואין ילדים. אולי זאת הסיבה שהם קולטים גלי הגירה גדולים.
כאשר פירמידת הפנסיה תקרוס, הסערה שתפרוץ תגרום למשבר האשראי הנוכחי להיראות כמו ממטרים פזורים בצפון הארץ ומרכזה.
הכותב הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית
ליצירת קשר, תגובות, וטענות ניתן ליצור קשר בדוא"ל: Yehudam7@gmail.com
