משפחת קוקוי: ציונים עם קיטור

אשר קוקוי נולד בשנת 1872 במושבה היהודית הר-שפר (אינגגולץ, שרוקה) שבמחוז חרסון (Kherson) הנמצא לחופי הים השחור ונהר הדנייפר שבדרום אוקראינה. הר-שפר היתה אחת מחמש המושבות היהודיות באוקראינה אשר הוקמו עפ"י פקודת הצאר כבר ב-1815. במושבות אלה קבלו היהודים הדרכה מגרמנים בחקלאות כדי להכשירם כעובדי האדמה. כבר לסבו של אשר היה שטח אדמה של כ-250 דונם, אותם עיבד.

אשתו של אשר, עתיל בונוב, נולדה בשנת 1874 במושבה יהודית שנקראה שדה-מנוחה. השניים נישאו בשנות התשעים של המאה ה-19 ונולדו להם ארבעה ילדים: מאיר, שאול, אהרון ולאה. המשפחה התפרנסה מעבודה חקלאית ונהגה לזרוע ולאסוף את היבול באופן ידני.

בשנת 1905 לאחר שברוסיה פורצות מהומות על רקע תסיסה נגד שלטון הצאר ותקנות מחמירות כלפי היהודים שגוררות בעקבותיהן גם פרעות ביהודים, מחליט האב אשר לחפש את עתיד המשפחה בקנדה הרחוקה באזור ה-Northwest Territories בחבל Saskatchewan.

בתקופה זו ניסתה הממשלה הקנדית לשדל מהגרים צעירים להגיע לקנדה. הובטחו להם שטחי אדמה גדולים (640 דונם) שלא עובדו מעולם בתמורה להתחייבות המתיישב לעבד את השטחים ולהקים בהם את ביתם. עפ"י תנאי החכירה הובטח למתיישבים שטח נוסף (640 דונם) במידה ויישארו במשך שנתיים. התנאי המושך במיוחד היה ההבטחה להפוך לבעליו של השטח לאחר 5 שנים - חלומו של חקלאי יהודי.

בשנת 1904 אשר יוצא בגפו מתוך כוונה להתבסס ולהביא את כל המשפחה לקנדה. לאחר שלוש שנים של עבודה בערבות קנדה הוא שולח כסף למשפחתו באוקראינה כדי להביאם לחווה שהקים באוליבר שבחבל Saskatchewan. המשפחה מתגוררת בבית בוץ ומנסה להתפרנס מחקלאות. אשר מנסה לשכנע בני משפחה נוספים להצטרף אל משפחתו כדי להגדיל את שטח הנחלה והעיבוד החקלאי. אלה אכן מגיעים לקנדה, אך כולם עוזבים לערים, פרט לאביה של אשתו. אשר ובני המשפחה הצעירים ממשיכים לעסוק בעבודה חקלאית שכירה.

תנאי מזג האוויר הקשים, השטחים הקשים לעיבוד והבידוד החברתי מישוב בכלל ומיהודים בפרט הקשו מאוד על המשפחה. אשר נודד עם משפחתו והציוד החקלאי במקומות שונים בקנדה שם הוא עובד כשכיר או כחוכר של חוות חקלאיות שעיבד את האדמות באמצעות מכונות קיטור וטרקטורים שביצעו את כל סוגי עבודות אדמה, כגון חריש, זריעה, דייש, וכדומה.בתקופה זו בתי המגורים והמטבח היו על גלגלים ואלה נגררו על ידי סוסים ושוורים.

במהלך השנים 1914-1910 גדלה המשפחה עוד יותר ונולדו חמישה ילדים נוספים: טובה, נוח, ציפורה, טוביה ומרים. מרביתם נולדו במקומות שאינם ישובים מוכרים וצוינו רק בקווי אורך ורוחב על מפת קנדה. בשנת 1914 מחליט אשר קוקוי לעלות עם כל משפחתו לארץ ישראל, אך בדיוק בשנה זו פורצת מלחמת העולם הראשונה וכל התוכניות משתבשות.

בכתבה זו נביא צילומים המתעדים את קורות המשפחה עד מלחמת העולם הראשונה. בשני פרקים נוספים נעקוב אחר חיי המשפחה בארץ ישראל. תודה לרקפת סלע מהישוב גילון, נינתו של אשר קוקוי, ששומרת וחוקרת את תולדות המשפחה בא"י ועל פני תבל ושהעבירה לידי את קורות משפחתה.

1. 1909, משפחת קוקוי כבר בקנדה. בתצלום: טרקטור קיטור עם מכונות נגררות של משפחת קוקוי לפני הנדידה מהחווה באוליבר (Oliver) לססקטון.

2. 1911, האם עתיל קוקוי (בונוב) עם בנה נח (בן 5 חודשים) על הידיים נוסעת לניתוח בססקטון. לידה בנה אהרון (11). על העגלה עומד שמעון בונוב (אביה של עתיל). לנסיעה יצאו עתיל ובנה נח בלבד על עגלה רתומה לשור.

3. 1916, מאיר קוקוי בעת עבודה פיזור זבל באוקלנד, מניטובה, בחוות פינקלשטיין

4. אחד הטרקטורים של משפחת קוקוי שנועד לחריש

5. 1916, אהרון ולאה על מקצרות נגררות סוסים

6. 1916, שאול עובד בחריש

7. 1917, אב ובנו: אשר ומאיר

8. 1917, מאיר קוקוי מפעיל קלטרת (4 כוח סוס) באוקלנד, מניטובה שבקנדה

9. ילדים עם סוס בשדה של אשר (עומד מאחור)

10. 1917, בחוות איקנס, טובה יושבת בפתח הבית

11, מאיר עם בת-דוד ליד עגלה רתומה לארבעה סוסים

12. 1917, טובה, שאול ונח

13. 1918, ברטה קוק עם מאיר קוקוי ליד מכונית הפורד של המשפחה בקנדה

14. 1918, אשר ושאול קוקוי בחריש דיסקוס

15. 1918, שאול לוקח את לאה לתחנת הרכבת במכונית הפורד בדרכה בחזרה הביתה לוויניפג

16. 1918, לאה נוהגת בטרקטור הגורר קרון ומחרשה. כך היו עוברים בעונות הגידול בין שטחי החווה

17. 1918, במכונית של משפחת קוקוי במהלך נסיעה מקלוני, אלברטה, לוויניפג. מימין: אשר, מאיר, שאול ואהרון

• לכל הכתבות במדור טיול לעבר