הגיעה השעה לעצור את טורי השריון ולתת הזדמנות לדיפלומטיה. כל עוד ממשלת ישראל דבקה בהחלטה שלא למוטט כליל את שלטון חמאס, לא ניתן להשיג הרבה יותר ממה שכבר הושג באמצעות הרחבת המתקפה הקרקעית. התוספת השולית לכושר ההרתעה של ישראל, אם ייכנס צה"ל בכוחות גדולים לעומק השטח הבנוי - לא שווה את המחיר באבדות שנשלם. חמאס כבר ספג מכה שייקח לו הרבה זמן להתאושש ממנה ולשקם את תשתיותיו. צה"ל כיתר גם את העיר עזה ומחנות הפליטים שסביבה, התייצב באזורי השיגור וביתר את הרצועה לכמה אזורים. מה שמקשה על חמאס בצפון ובמרכז להתארגן, לתגבר ולתספק עצמו מחדש. לעומת זאת, לצה"ל יש כוחות עתודה גדולים שעוד לא נכנסו ללחימה, ואם יוחלט - יוכלו לעשות זאת ללא קושי עד לכיבוש הרצועה כולה.
הישג בפני עצמו הוא העובדה שצה"ל ניתץ בקלות מפתיעה את אגדת הזרוע הצבאית של חמאס מבלי לספוג אבדות כבדות - עוד חמישים או אפילו מאה גופות של אנשי עז א-דין אל-קסאם לא יעלו ולא יורידו.
| שווה לדעת |
|
| מחסן הנשק של חמאס |
|
מהם סוגי הרקטות בהם מחזיק החמאס? אילו איומים עומדים בפני כוחות השריון של צה"ל ברצועת עזה? בעקבות הכניסה לשטח הרצועה אנציקלופדיה ynet מציגה - אמצעי הלחימה של החמאס |
| לפרויקט המיוחד באנציקלופדיה |
|
|
|
אין פירוש הדבר שהכוחות השוהים בשטח צריכים לשבת בחיבוק ידיים. הם יתחזקו את הישגי הלחימה עד כה ויעמיקו אותם. לשם כך ימשיך צה"ל בפעילות התקפית נקודתית מהאוויר, מהקרקע ומהים. זאת במטרה לאסוף מודיעין אנושי, לפגוע במטרות איכות שייצר המודיעין תוך כדי שהיית הכוחות בשטח, להמשיך ולפגוע בשכבת הפיקוד וההנהגה של חמאס, ביכולות השיגור של הארגון ובמנהרות ההברחה בציר פילדלפי. אבל המשימה העיקרית כרגע היא למנוע ולשבש את התארגנותם של אנשי הזרוע הצבאית של חמאס לפגע בכוחות צה"ל השוהים בשטח.
בצה"ל הופתעו מהקלות שבה קרסו מערכי ההגנה, שהכינו הפלסטינים בין גדר המערכת לשולי השטח הבנוי. הערכה סבירה היא שזו הייתה נסיגה טקטית. לוחמי חמאס, שהבינו כי אין להם סיכוי להתמודד עם הצוותים החטיבתיים המשוריינים של צה"ל המתקדמים לעברם בשטח הפתוח, קיבלו החלטה מודעת להילחם מתוך השטח הבנוי. שם, הם מעריכים, יש להם כמה יתרונות: המחסות ומנהרות הלחימה שהכינו בתקופת הרגיעה - ובעיקר החסות שמעניקה להם נוכחות אוכלוסיה אזרחית צפופה - מאפשרים לגבות מחיר דמים מבלי להיכנס לעימותים מטווח קרוב. כך הם יכולים לעשות שימוש נרחב בירי מרגמות וצלפים על ריכוזי הכוחות ולחמוק תוך שניות, לפני שהתצפיות מהאוויר ומהקרקע איתרו אותם - וכך גם קל יותר לעשות שימוש "יעיל" בטרור המתאבדים.
הם התחילו להשתמש בשיטות ובאמצעים אלה כבר בלילה הראשון לכניסה הקרקעית. את הנ"ט ייתכן שהחמאס שומר להתקפות נגד, במטרה להשיג ניצחון תעמולתי ולשאת ולתת על הפסקת-אש מעמדה של כוח. הוא גם מעוניין למשוך את צה"ל לתוך השטח העירוני הצפוף - שם, בתוך אוכלוסיה לא-מעורבת, הטנקים אינם יכולים למצות את עוצמת האש והמיגון, וגם הסיכון לפגיעה גדול יותר באמצעות זירות המטענים ומנהרות התופת. נוכחות האוכלוסיה האזרחית אף מקשה על מסוקי קרב וכלי טיס אחרים לתת חיפוי וסיוע לכוחות הקרקע.
מכל הסיבות הללו צריך צה"ל להימנע מכניסה מאסיבית לשטח הבנוי. הוא
גם אינו זקוק לכך כדי לבצע את המשימה כוללת שניתנה. אבל כאמור, צריך להמשיך ולקיים לחץ התקפי על לוחמי עז א-דין אל-קסאם, המסתתרים בשטח העירוני, כדי להכריח אותם להסתתר ולסכל את כוונותיהם. חוץ מתקיפות נקודתיות, מפעיל צה"ל למטרה זו ירי פגזים מתותחים, אשר אינם מתפוצצים עם הפגיעה במטרה אלא באוויר מעליה (רסיקי-אוויר). הם ממטירים מטר של רסיסים קטלניים על כל מי שאינו נמצא בתוך המבנים, ולכן קטנים הסיכויים שייפגעו אזרחים המסתתרים בבתים. לעומת זאת גדלים סיכויי הפגיעה במחבלים, שיצאו לשגר פצמ"רים או טילי נ"ט. בתמונות המעטות היוצאות מעזה אפשר לזהות את הענן הלבן הקטן, שנוצר כשמתפוצץ פגז רסיק-אוויר, ואת נתיבי העשן הלבנים הצרים שמושכים בעקבותיהם הרסיסים הלוהטים הניתכים כלפי מטה.
השעיית ההתקדמות ומעבר לפעילות צבאית סלקטיבית לתחזוקת ההישגים, אין פרושה שהמערכה בעזה הסתיימה. היא רק תאפשר לממשלה הפוגה לקצור הישגים גם בזירה הבינלאומית. השליטים הערבים והמוסלמים המתונים יידעו להכיר תודה, אם ישראל תיתן להם אפילו פסק זמן שיסיר מעליהם את לחץ הרחוב. אסור לשכוח כי הישגי כל מערכה נמדדים בתוצאות המדיניות ארוכות-הטווח שלה. המערכה בעזה היא הזדמנות להגיע להישגים לא מבוטלים, הנוגעים למעמדה של ישראל באזור - בנוסף להרתעה מול חמאס, חיזבאללה וסוריה, שכבר תוגברה במידה רבה. עם זאת, ומאותן סיבות, צריכה מדינת ישראל להתעקש על דרישותיה בהסדר שיסיים את הלחימה - וצה"ל צריך להיות מוכן לחדשהּ, אם אלו לא ייענו וחמאס יעמוד במריו.
